זה לגיטימי שאני מרגיש ככה?

אני בצבא ביומיות ואני עובר תקופה מאוד קשה ומסובכת אחרי ששתי סבתות נפטרו בשבוע אחד וסבא שנמצא במצב לא טוב פיזית ונפשית ואני דואג לו, והייתה קצינה בדרגת סגן אלוף שהיא באמת מאוד אימהית, היא תמיד תמכה ותמיד חיבקה, ואפשר היה לראות את השינוי עם הזמן בכל השנה שהכרתי אותה. בהתחלה היא הייתה מאוד סמכותית, פרופיל נמוך, וקראה לי מהמם ושאני אדם טוב אבל שמרה על פרופיל נמוך ועם הזמן כששיתפתי אותה כשצריך היא נפתחה יותר ויותר בצורה אימהית, היא הייתה קוראת לי לי לבוא מתי שאני צריך כשאני מרגיש רע וביום האחרון ברביעי האחרון, השמעתי לה את השיר שהקלטתי והיא מאוד התרשמה וקצת לפני שאמרתי לה ביי היא אמרה לי "אני אוהבת אותך מאוד מאוד ואתה חשוב לי וגם מה שאתה מרגיש", הביאה לי חיבוק ואז ישר אחרי זה עוד אחד וכשהיא אמרה שהיא והם אלה שיצטרכו "להתחנן" כשאני אהיה כוכב כי היא תמיד אמרה שאני אהיה כוכב ושהיא מאמינה בי כי אני רוצה להיות שחקן וזמר ולהתפרסם, אז אמרתי חה "שממך אני אתעלם, מכם, נראה לך.." ופשוט היו יחסים ממנה בצורה אימהית והבנתי מהאנשים שלה שהיא כמעט אף פעם לא מפנה זמן לחיילים בתור סגן אלוף שעסוקה ושהיא לא תמיד נפתחת ככה רגשית, וגם יכולתי לראות את השינוי עם הזמן. אני עצוב לא כי זה קשר אסור, אלא כי באמת הייתה לי דמות משמעותית שנתנה לי כתף ומקום לשתף כשצריך. זה הגיוני שאני מרגיש ככה? יש לי חברים שלא מפסיקים לצחוק עליי ואפילו לא מודעים לכמה ומה אני עובר.