איזה צום יש מחר?

צום גדליה אם אני לא טועה

גדליה

שואל השאלה:
מישהו יכול להסביר?

שואל השאלה:
על הצום

מה להסביר? למה צמים או מה צריך לעשות?

שואל השאלה:
למה צמים

צום גדליה
הוא מונה למנהיג היהודים אחרי חורבן בית המקדש ונרצח על ידי ישמעאל בן נתניה, מה שגרם לגלות של היהודים מהארץ ובגלל זה אנחנו צמים, שבעקבות הרצח שלו לא נותר זכר ליהודים בארץ ישראל (באותה תקופה)

מתוך עלון משכן שילה


גדליה בן אחיקם
שָׁנָה טוֹבָה לַקּוֹרְאִים הַיְקָרִים!
יום לאחר ראש השנה - בתאריך ג' בתשרי, חל צום גדליה. בו אנו מתענים על הריגתו של גדליה בן אחיקם.
מי היה גדליה בן אחיקם? למה הרגו אותו? מדוע הריגתו כל כך חמורה עד שחכמינו קבעו תענית לדורות על כך? ואיך בכלל כל זה קשור אלינו? על כך נלמד במאמר שלפנינו.

רֶקַע וְהַקְדָּמָה
התקופה בה מתרחש סיפורו של גדליה בן אחיקם, היא תקופת חורבן בית המקדש הראשון. הבית הראשון נחרב ביום ט' באב בשנת ג'של"ח (3,338 לבריאת העולם). בשנים שקדמו לחורבן הבית היה עם ישראל שרוי במלחמות קשות, מצור של שנתיים וחצי על ירושלים, נהרות של דם יהודי שנשפך ואלפי יהודים שהוגלו מהארץ על ידי צבאו של נבוכדנצר הרשע מלך בבל.

המצב הנפשי של עם ישראל באותה התקופה היה קשה מאוד. המלחמות האכזריות בארץ גבו מחיר דמים נוראי. שנים להמון אלמנות, יתומים ושכול. הבבלים לא הסתפקו בכך, וכדי לשבר את לבם של היהודים הם החריבו ערים שלמות על יושביהם, ועל הדרך גם הרסו את הכלכלה בארץ. ולבסוף לאחר שפרצו את חומות ירושלים (בתמוז ג'של"ח), נכנסו לעיר והתפרעו בה בחמת זעם, רצחו, הרסו ושברו כל מה שנקרה בדרכם, עד שביום ט' באב העלו באש את בית מקדשנו ותפארתנו.

נלמד יחד על גדליה בן אחיקם, על פי דברי הנביא ירמיהו (פרקים ל"ט - מ"א) ומדברי חכמינו ז"ל בגמרא (ראש השנה י"ח:, נדה ס"א.) והמפרשים שם.

גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם
בהוראתו הישירה של נבוכדנצר אל שר צבאו נבוזראדן, הוגלו אלפי יהודים לבבל. אמנם הארץ לא נשארה שוממה לגמרי, כי נבוכדנצר רצה לשקם אותה, ולכן השאיר נבוזראדן בארץ כמות קטנה של אנשים שבורים ורצוצים, עניים וחלשים. מהאנשים האומללים האלה הוא לא חשש שימרדו בו, והוא נתן להם שדות וכרמים כדי שיתחילו לשקם את הארץ. ועליהם הוא מינה למלך את גדליה בן אחיקם.

גם ירמיהו הנביא נשאר בארץ. למרות שנבוזראדן הציע לו לבוא איתם לבבל, ירמיהו העדיף לחבור לגדליה בן אחיקם שישב במצפה (סמוך לירושלים), ולהישאר עם שארית הפליטה שבארץ.

השמועה על מינויו של גדליה בן אחיקם התפשטה אט אט, ויהודים שברחו והסתתרו בשדות מפני המלחמה התחילו להתקבץ אליו. גם מעט יהודים שברחו אל עמי הסביבה חזרו ובאו, וגדליה חיזקם ועודדם להתחיל לשקם את עצמם ואת עריהם.

מי שלא השלים עם מינויו של גדליה לשליט, היה אדם מזרע המלוכה בשם ישמעאל בן נתניה. הוא קנא בגדולתו, ובעליס מלך בני עמון הסית אותו לרצוח את גדליה.

יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ מְנַסֶּה לְהַצִּיל אֶת גְּדַלְיָה
המידע על כך שישמעאל בן נתניה מתכנן לרצוח את גדליה בן אחיקם, הגיע לאוזניו של יוחנן בן קרח. יוחנן היה איש צדיק שברח בזמן המלחמה עם קבוצת חיילים והסתתר בשדות. וכעת הם הגיעו אל גדליה כדי לעדכן אותו במזימה ולנסות להציל אותו. וכך הם אמרו לו: "הידוע תדע כי בעליס מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכותך נפש". אבל גדליה לא האמין להם. הוא לא הבין מדוע שמישהו ירצה לרצוח אותו. הרי הוא לא עשה רע לאף אדם, הוא גם לא השתלט על שארית הפליטה, אלא נבוכדנצר מצדו מינה אותו על העם הנותרים.

יוחנן ראה שגדליה לא מוכן לקבל את המידע על הסכנה הקרובה, והוא חשב שמא גדליה לא רוצה להרוג את ישמעאל בן נתניה, כדי שלא יראה כביכול שהמלך הורג אדם בלא משפט. ולכן הוא הציע לגדליה שהוא בעצמו ילך אל ישמעאל ויהרגהו בסתר, שהרי "הבא להורגך השכם להורגו".

יוחנן אף הוסיף שהסכנה אם גדליה יהרג היא לא רק אישית אליו, אלא לכל שארית הפליטה הנותרים בארץ, שכולם יפחדו ויברחו מהארץ. כי אתה המשענת האחרונה לכל אותם יהודים אומללים, ואם אתה תהרג, "ונפצו כל יהודה הנקבצים אליך, ואבדה שארית יהודה".

אך למרות האזהרות וההסברים של יוחנן ואנשיו על הסכנה הצפויה, סירב גדליה בן אחיקם לקבל את דבריהם ואמר ליוחנן: "אל תעשה את הדבר הזה, כי שקר אתה דבר אל ישמעאל". אני לא מאמין לך שישמעאל רוצה להרוג אותי, ואני מצווה עליך שלא תהרוג אותו.

הָרֶצַח הָאַכְזָרִי
ג' בתשרי - יום לאחר ראש השנה (שנת ג'של"ט), חלפו להם פחות מחודשיים מאז שריפת בית המקדש ומינויו של גדליה בן אחיקם למלך. והנה ישמעאל בן נתניה ואיתו עשרה אנשים הגיעו מארץ בני עמון אל המצפה לבקר את גדליה בן אחיקם.

גדליה קבלם בסבר פנים יפות וערך לכבודו של ישמעאל סעודה. עד כדי כך הדף גדליה מלבו כל חשש מישמעאל, ולא האמין לשמועה שהוא מעוניין לרצוח אותו. תוך כדי הסעודה קמו אנשיו של ישמעאל והכו את גדליה בן אחיקם. אחר כך ניגש אליו ישמעאל בן נתניה בעצמו ורצח אותו ברשעות ואכזריות. ישמעאל הרשע לא הסתפק במעשהו הנפשע, אלא רצח גם את כל היהודים שהיו עם גדליה, וגם את החיילים שנבוכדנצר השאיר עם גדליה.

למחרת (יום ד' בתשרי), דבר הרצח הנפשע עדיין לא התפרסם, כי ישמעאל הרג את כל אלו שהיו עם גדליה. והנה "ויבאו אנשים משכם משילו ומשומרון שמונים איש, מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים (שרטו את בשרם), ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה'". רש"י מסביר שהם לא ידעו שבית המקדש נחרב, (למרות שעברו כמעט חודשיים מאז, כנראה מחמת שיבוש הדרכים), ובדרך כשנודע להם על החורבן, הם קרעו את בגדיהם, גלחו את זקנם ושרטו ופצעו את בשרם, ולמרות זאת המשיכו לכיוון ירושלים עם המנחה בידם.

בעודם בדרך שבורים ורצוצים, "ויצא ישמעאל בן נתניה לקראתם מן המצפה, הולך הלך ובוכה". ישמעאל הרשע העמיד להם פנים של צער ובכי, וקרא להם שיבואו איתו אל גדליה בן אחיקם. כיוון שהם לא ידעו מכל מה שקרה, הם הלכו אחרי ישמעאל אל המצפה. מיד בבואם אל העיר התנפלו עליהם ישמעאל ואנשיו ורצחו גם אותם, מלבד עשרה אנשים ששכנעו את ישמעאל שלא יהרג אותם כי יש להם אוצרות שהם החביאו בשדה, והם יראו לו אותם. את כל החללים ההרוגים השליכו ישמעאל בן נתניה ואנשיו לתוך הבור שהיה במצפה.

הערה: את הבור במצפה הכין אסא מלך יהודה שחי כ-350 שנים קודם, מפני המלחמה שהיתה לו עם בעשא מלך ישראל, שניסה למנוע את ישראל מלעלות לרגל לירושלים, ואסא העמיד חיילים

המשך

במצפה כדי להגן על העולים, ובאותו בור השליך ישמעאל בן נתניה הרשע את החללים.
לאחר מעשי הרצח המתועבים, לקח ישמעאל בן נתניה בשבי את בנותיו של המלך צדקיה בן אחיקם ואת האנשים שנשארו במצפה, ואת עשרת האנשים שנותרו מאלו שבאו עם המנחה, והלך אל עבר ארץ בני עמון.

פַּחַד וַחֲרָדָה
השמועה על הריגתו של גדליה בן אחיקם הגיעה אל יוחנן בן קרח וחייליו, ומיד הוא אסף את אנשיו לרדוף אחרי ישמעאל בן נתניה להילחם בו. לאחר זמן קצר הם ראו אותו עם השבויים סמוך לברכת המים הגדולה שבגבעון. כשראו השבויים את יוחנן בן קרח וחייליו, הם שמחו מאוד ומיד עזבו את ישמעאל והלכו אל יוחנן. וישמעאל שחשש לחייו ברח ונמלט עם שמונה אנשים אל מלך בני עמון.
יוחנן וחייליו החזירו את כל האנשים נשים וטף מגעבון, כשהם רועדים ומפוחדים מפני נבוכדנצר מלך בבל, ורצונם היה לרדת למצרים.
בעצם מעשה הרצח של גדליה בן אחיקם היה כאן מרד גלוי בנבוכדנצר שהמליך אותו, ולכן נפל פחד גדול על כל היהודים שנשארו בארץ. הם כבר ראו מה נבוכדנצר עשה למי שמרד בו, והם פחדו שעכשיו נבוכדנצר יקח גם אותם בשבי.
אך לפני שהם עשו את המעשה הגדול הזה לנטוש את הארץ באופן סופי, לרדת למצרים ולחתום בצעד נחרץ את הגלות על כל ישראל ועל מלכות יהודה, הם החליטו לשאול את הנביא ירמיהו מה לעשות. וכל העם מקטן ועד גדול התאספו אצל ירמיהו ובקשו ממנו שישאל את ה' בנבואה מה עליהם לעשות, האם לברוח מהארץ אל מצרים או להשאר בכל זאת?

יִרְמְיָהוּ מְנַסֶּה לִמְנֹעַ אֶת הַמַּפָּלָה הָאַחֲרוֹנָה
ירמיהו הנביא הבין ללבם המפחד והשבור של שארית הפליטה, והבין שמחמת הפחד מנבוכדנצר הם כבר גמרו בדעתם לברוח למצרים, ולכן הוא אמר להם: אני אעשה כדבריכם לשאול את ה' מה לעשות, וכל מה שיאמר לי ה' אומר לכם, לא אמנע מכם דבר. אבל יש לי תנאי אחד, תאמינו לי שהנבואה אמת ותקבלו את דברי, ומה שה' יאמר לי זה מה שתעשו, גם אם הוא יאמר לכם להשאר בארץ. כולם הסכימו פה אחד, והבטיחו לירמיהו שמה שהוא יאמר להם ככה הם יעשו.
עברו עשרה ימים וירמיהו קבל נבואה מאת ה', מיד הוא קרא ליוחנן בן קרח ולכל חייליו ולכל העם מקטן ועד גדול, כדי שכולם ישמעו את דבר הנבואה. וכך הוא אמר להם: "כה אמר ה'... אל תיראו מפני מלך בבל אשר אתם יראים מפניו, אל תיראו ממנו נאם ה', כי אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו". אין לכם מה לחשש מנבוכדנצר כי מדת הדין כבר גבתה את שלה, והוא לא יעשה לכם כל רע. ואני כבר נתתי בלבו רחמים עליכם. ולכן תשארו בארץ ואל תרדו למצרים. ואם לא תשמעו בקולי ובכל זאת תרדו למצרים, "והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים, והרעב אשר אתם דאגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמתו".
למרבה הצער, דבריו של ירמיהו נפלו על אזניים אטומות, כי הם כבר החליטו לרדת למצרים. עד כדי כך השתלט עליהם הפחד, שהם לא יכלו לקבל אפשרות להשאר בארץ. ולכן מיד שירמיהו סיים את דבריו קמו אליו ראשי שארית הפליטה ותקפו אותו במילים קשות ואמרו לו: "שקר אתה מדבר, לא שלחך ה' אלקינו לאמר לא תבאו מצרים לגור שם".
גם את תלמידו של ירמיהו - ברוך בן נריה הם האשימו, ואמרו לירמיהו: "ברוך בן נריה מסית אתך בנו, למען תת אתנו ביד הכשדים, להמית אתנו ולהגלות אתנו בבל".
מיד אחר כך לקחו יוחנן בן קרח וחייליו את כל שארית הפליטה וירדו למצרים. ואכן סופם המר היה שמיתה שם מלחמה וכלם נהרגו.
המעשה החמור של עזיבת הארץ והירידה למצרים גרם שארץ ישראל נשארה שוממה, ומלכות יהודה שהיה לה עדין סכוי להתחדש נגדעה סופית, עד שיבא מלך המשיח ויגאלנו ויקים מחדש את מלכות בית דוד.

הָאֲשֵׁמִים וְהַמֶּסֶר אֵלֵינוּ
אף על פי שבדרך כלל אין לנו ענין להתעסק באשמים, כאן מונים חכמינו שלושה אשמים במעשה החמור של הריגת גדליה בן אחיקם, וגרימת גלות מוחלטת לעם ישראל, והמטרה היא שנלמד ממעשיהם ונדע איך עלינו להתנהג, ומה עלינו לתקן. וכמו שכותב הרמב"ם בהלכות תענית (ה, א) שימי התענית נקבעו "כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות".
הראשון שאשם במצב הוא כמובן ישמעאל בן נתניה, הוא רצח את גדליה, ובגללו פחדו כולם וברחו מהארץ למצרים ולבסוף מתו שם. והמפרשים מסבירים שהמניע שלו היה קנאה. הוא קנא בגדולתו של גדליה כי הוא עצמו היה מזרע המלוכה והוא חשב שלכן הוא האיש הראוי למלך.
בשביל מעט כבוד עלוב רצח ישמעאל בן נתניה הרשע כל כך הרבה אנשים, ומדובר בשארית הפליטה, כמה מאות אנשים שרידי חרב, אנשים מוכים שבורים ואומללים. כמה כבוד יש כבר במלוכה על האנשים האלה? ובכל זאת הקנאה הזאת הביאה אותו לרצח עשרות אנשים, ולהביא גלות סופית על עם ישראל. ואת כל זה הוא עשה יום אחרי ראש השנה. (או לפי דעה אחרת במפרשים, הוא רצח את גדליה בראש השנה עצמו והתענית נקבעה ליום אחריו). ראו עד כמה מגנה היא הקנאה, ועד כמה היא מעבירה את האדם על דעתו ומביאה אותו לשפל הכי נורא.
השני שחכמינו מאשימים אותו במצב, הוא גדליה בן אחיקם בעצמו. גדליה היה צדיק גדול אבל הוא נהג שלא כדין כשהוא סרב לקבל את דבריו של יוחנן בן קרח, שהזהיר אותו מפני ישמעאל בן נתניה. על פי הדין אמנם היה אסור לו לקבל את המידע כאמת מוחלטת כי זה לשון הרע. אבל חובה היתה עליו להשמר ולחשש, ולא רק שהוא לא חשש, אלא הוא אף הביא את ישמעאל אליו לבית וערך לו סעודה. על כך אמרו בגמרא (נדה סא.): "אמר רבא האי לשנא בישא, אף על גב דלקבולי לא מבעי, מיחש ליה מבעי". [לשון הרע, אף על פי שאסור לקבלה, צריך לחשוש לה].
גדליה היה חיב על פי דין לחשוש לפקוח נפש. הוא אמנם לא האמין שאדם מסגל לרצח מישהו על לא עול בכפו, ועוד בזמן כזה - יום אחרי ראש השנה, ולכן הוא לא חשש מישמעאל, אבל מפני שהוא עשה שלא כדין באה הרעה הזו על כולם, ונהרגו עוד הרבה אנשים חוץ ממנו, ונפל פחד על שארית הפליטה והם ברחו למצרים ומתו שם. נלמד מכך שכל מעשה שלנו חיב להיות על פי ההלכה, וכשם שאסור להקל נגד ההלכה, כך אסור להחמיר נגד הלכה.
השלישי שאשם במצב הוא יוחנן בן קרח, הוא הזהיר את גדליה מפני ישמעאל, אבל מיד אחרי הרצח הוא לקח את שארית הפליטה ובא אל ירמיהו ואמר לו מה שה' יגיד לנו נעשה, וכשירמיהו אמר להם שה' אמר לא לרדת מהארץ, הם לא הסכימו לקבל את דבריו ואמרו לו: "שקר אתה מדבר".
בראש שלהם הם כבר החליטו ללכת למצרים. והבעיה שלהם היתה חוסר התבטלות לרצון ה' ולנביא, ולכן כשזה התנגש עם הרצון שלהם הם לא היו מוכנים לקבל את הנבואה, למרות שהם ידעו שהיא אמת.
נלמד מכך להתבטל לרצון ה' ולצדיקי הדור, וגם אם קשה לנו לקבל את דבר ה' לפחות לא נתכחש לומר שהוא שקר, ונשים לב לשלשת הדברים הללו, שהביאו על עם ישראל את הגלות הנוראה שעד היום אנחנו סובלים ממנה.
יהי רצון שבקרוב ממש ישוב ה' לשכון בירושלים בבית קדשנו ותפארתנו, ותקום בה מחדש מלכות בית דוד על ידי מלך המשיח, ונזכה לגאולה השלמה ברחמים, אמן.

שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת!

גדליה בן אחיקם היה יהודי שהבבלים השאירו להיות האחראי על היהודים שנשארו בארץ אחרי חורבן בית המקדש וגלות בבל (לא כל עם ישראל הוגלה, חלק הושארו בארץ)
לא כל היהודים בארץ היו בעדו וחשבו שמגיע לו להיות בשלטון אז ישמעל בן נתניה (יהודי אחר מהארץ שהיה משושלת מלוכה) רצח אותו, רצח גדליה בן אחיקם סימל גם את סוף תהליך הגלות של עם ישראל מארץ ישראל כי אחריו גם מי שנשאר בארץ ירד ממנה בגלל כל מיני סיבות.
צום גדליה הוא אחד מצומות החורבן והוא נקבע כתזכורת לכך שגם אחרי חורבן הבית היתה שנאת חינם בעם ובגלל הגלות שבאה אחריו.

צום גדליה
על רצח גדליה בן אחיקם

אחרי שהבבלים החריבו את ביהמק והגלו את רוב היהודים לבבל
בנוסף הם מינו את גדליה לנציב על שארית הפליטה שנשארה בממלכת יהודה והיה את ישמעאל או שמעון לא זוכרת איך קראו לו שהוא היה נצר למלכות בית דוד שקינה בגדליה על זה שהוא מנהיג ותכנן להרוג אותו
גדליה ששמע על כך לא האמין שהוא יעשה זאת ודווקא שמר איתו על קשרים והזמין אותו לחגוג את ראש השנה ובג' תשרי אותו אחד הרג את גדליה אנשיו והבבלים ששמרו
ובכן לסיכום באותו אירוע חוסל הניסיון של התיישבות יהודית בארץ ישראל וגם על העניין הזה כל הצום