מה דעתכם על הקטע?

אני עצובה?
לא
אני לא עצובה
זה לא בכוונה
סליחה
זאת לא אני
אולי זה סוג הדם שלי
או סוג האדם
העצב כל-כך מהיר
הוא נמשך אליי
אני לא מספיקה לרצות לתפוס אותו
והוא לא מסתפק בעקיצה
הוא פולש אליי מהנחיר
וחוסם לי את האוויר
רץ בתעלת האף שלי
שהולכת ונהיית צרה יותר
הוא כמעט ולא עובר
אז הוא משיל את הכנפיים
ונוחת על הגרון בעוצמה
שוקע בו כמו אבן כבדה
אני בולעת אותו
ובדרך לבטן הוא עוצר בלב
הוא מתגלגל בו
אני מרגישה כל נגיעה
הוא גדל ומתנפח מהרוק
הוא צורב לי
הלב שלי פועם ומכה בו בחוזקה
ועם זאת נותן לו מקום חמים
שבהדרגה מתחמם יותר ויותר
עד חום בלתי נסבל
והוא פתאום מבין
שזאת הייתה מלכודת
שהוא לא באמת במקום הנכון
ומתחרט שהוא נכנס
כשהגוף שלי שומר אותו אצלו
אז הוא בועט בחזרה
העצב מנסה לצאת
ולוחץ לי על דפנות החזה
עד שהדקירות בלתי נסבלות
הוא ממשיך להילחם בגוף שלי
בעודו מתעכל
עד שהוא נעלם בחומצות הקיבה
מתפורר
ומותיר חלל ריק