עדיף לחיות בשביל להלחם או להלחם בשביל לחיות? - קישור מצורף

האם לדעתכם מה שיותר חשוב זו עצם הפעולה של הלחימה לשם הפעולה עצמה, או שמה שחשוב זו התוצאה שהלחימה צריכה להביא? האם אנחנו בישראל צריכים לשאוף לחיים שקטים ובטוחים או למלחמת נצח שמטרתה פגיעה באויבים שלנו אפילו במחיר של פגיעה נוספת בנו? האם נקמה זה ערך חשוב כשהוא בא על חשבון הביטחון האישי של אזרחי ישראל?

בשביל להסביר את הכוונה אתן מספר דוגמאות אבל יש עוד הרבה מאוד.
במהלך הקדנציה של איתמר בן גביר כשר לביטחון לאומי הייתה עליה משמעותית במספר הנרצחים, גם לפני ה7.10.2023, גם מטרור וגם לא מטרור. לפעמים הוא נשאל על כך בראיונות ובאופן עקבי הוא מסביר שהמדיניות שלו עצמו היא זו שגורמת לעליה בכמות הנרצחים. הוא מסביר שהפעולות התקיפות שלו מפחידות את הרוצחים ולכן גורמות להם לרצוח יותר אזרחים ישראלים. יש הרבה דוגמאות למקרים בהם הסביר דברים בסגנון, כשאמר "ככה זה כשהופכים אבנים, נחשים מתחילים לצאת", כשהסביר ש"צריך להבין שמה שאני עושה לא עשו 30 שנה, ודווקא בגלל זה מתגברות הרציחות שמה." (בחברה הערבית), וכו'.
מצורפת דוגמה אחת מראיון אבל יש עוד כמה וכמה. בדוגמה המראיינת אומרת לו ש"יש יותר הרוגים בפעולות טרור" והוא משיב "בבדאי שיהיו יותר הרוגים מפני שכשאתה הורג יותר מחבלים, נהרגים יותר אזרחים. אבל, המבחן הוא מבחן ההרתעה.". האם אתם מסכימים עם בן גביר שהמבחן הוא לא הביטחון של אזרחי ישראל אלא הפחד בצד השני?

עוד דוגמה לאותו רעיון שאומר שעדיף לחיות בשביל להלחם על פני להלחם בשביל לחיות היא סרטוני הפריימריז של ישראל כ"ץ ("בום בום בום" ו"שר ביטחון ימני") שמדגישים את הנזק שישראל עשתה באיראן ולא מנסים בכלל שהמצב הביטחוני של ישראל השתפר במהלך תקופת הקדנציה שלו או הולך להשתפר בעתיד בגלל אותן פעולות.
כמובן שיש עוד הרבה דוגמאות נוספות, העיקרון הוא כל פעם שמנסים להציג לנו פעולות כאילו הן המטרה ולא האמצעי.