היי מה דעתכם על הכתיבה שלי

הילדה הזאת עם התלתלים החיוך העקום והשמלה הצהובה הילדה שלא תמיד הייתה הילדה הכי יפה בגן אבל תמיד ניסתה הילדה שהייתה הרעש והשקט בו זמנית הילדה שציירה כל הזמן במקום לדבר הילדה שחיפשה מה היא יכולה לשנות בעצמה מגיל קטן כדי להיות מאושרת אבל עכשיו הילדה הזאת כבר לא ילדה היא כבר לא מנסה לשנות את עצמה או לפחות ככה היא חושבת החליקה את התלתלים היא לא מחייכת בתמונות או שהיא מכסה את הפנים כי היא עדיין זוכרת את אותו היום שהמורה אמרה לה שעדיף פשוט שהיא לא תחייך בספר מחזור היא משדרת שקט אבל בפנים רועש מעניין מתי היא תתייאש
היא שונה כבר לא מזהה את הילדה שבתמונה אבל עדיין יורדות הדמעות מהר כמו שהיה אז עדיין מפחדת לאכזב ורוצה לרצות מפחדת להשאר לבד בלי מישהו שיהיה איתה כשרע וכשטוב שלא יעזוב היא כבר לא מנסה לשנות את עצמה אבל עדיין תוהה אם מישהו יאהב אותה באמת איך שהיא מחשבה דומה לזאת שהייתה כשהיא הייתה ילדה קטנה אז אולי הילדה הזאת לא ככ שונה מידי פעם אני עדיין רואה אותה עם אותה שמלה צהובה

כן כתבתי את זה על עצמי