3 תשובות
אכן
אנונימית
השעה אחת בלילה מה נפל עליך אדוני
אכן. יש זיכרון שהוא לא רק במוח
יש זיכרון בנפש. יש דבר כזה שנקרא למשל בפסיכולוגיה "נרשם בגוף"
למשל אדם שהיה בלבנון ונלחפ ובריח הרבה ריח של יריות וסלילים ועשן וגופות..
תמיד כשהוא מריח סוכר שרוף זה מחזיר אותו לאותו מקום. זה לא זיכרון אינטחקטואלי זה לא מזכיר מבחינה מחשבתית.
זה זיכרון בגוף עצמו. הבן אדם רק מריח ויש חוזר לאותו מקום. לפעמים אפילו בהתחלה הוא מזהה שהריח לוקח אותו לאן שהו ולא מבין בעצמו לאן.. ורק אחרי כמה דקות נזכר. כלומר זה לא משהו בשכל.
כולנו מרגישים כל היום דברים רק שאנחנו לא שמים לב אליהם. אם אני (שאני בן אדם זר לחלוטין ואתה לא מכיר אותי) אכתוב לך תגובה רעה ויגיד לך דברים רעים. לכאורה זה לא אמור לפגוע בך ואתה לא תפגע אבל אתה תכלס כן תפגע. אתה פשוט מדחיק את הרגש הזה כי המוח שלך אומר שזה לא חשוב.
אנחנו נפגעים גם מהדברים הכי שטותיים ואנחנו לא שמים לב אליהם בכלל כי אנחנו מדחיקים.
וגם אנשים שאומרים שכלום לא מזיז להם גם הם נפגעים.
גם אדם שטוען שהוא לא נפגע מכלום בטח לא מאמירות של אנשים זרים - אם 100אנשים באותו היום יקללו אותו ויריבו איתו הוא כבר ירגיש ממש רע ויקרוס. כל אחד ואחד מהם הוא לכאורה לא מרגיש אבל כשזה חבורה גדולה פתאום זה צובט.
יש צדדים מודחקים בנפש שלנו שאנחנו לא שמים לב אליהם. הרבה מאוד בתת מודע.
וכל מעשה שבן אדם עושה הנפש שלו סוחבת איתה את הסבל הקטן את המאמץ הקטן שכרוך בו.
זה למב סצבא כשאנשים עסוקים רק בלעשות משימות מהבוקר עד הלילה. לאורך תקופה הם כבר מרגישים שהם נשחקים נפשית
ושיש עליהם עומס שהם לא יכולים להכיל כבר.
זה למה יש אנשים שעברו הרבה מאוד בחיים והיום הם בריאים לחלוטין ובכל זאת הקב"ן מוריד להם את הפרופיל ומחליט שהם לא מתאימים ללחימה. גם אם הבן אדם באמת בריא ב1000% הוא ישחק נפשית מהר יותר מהאחרים.
נפש שעברה הרבה צריכה ריפוי.
צריכה להבנות מחזק מהרסיסים.
חד משמעית מה שכתבת פה נכון
יש זיכרון בנפש. יש דבר כזה שנקרא למשל בפסיכולוגיה "נרשם בגוף"
למשל אדם שהיה בלבנון ונלחפ ובריח הרבה ריח של יריות וסלילים ועשן וגופות..
תמיד כשהוא מריח סוכר שרוף זה מחזיר אותו לאותו מקום. זה לא זיכרון אינטחקטואלי זה לא מזכיר מבחינה מחשבתית.
זה זיכרון בגוף עצמו. הבן אדם רק מריח ויש חוזר לאותו מקום. לפעמים אפילו בהתחלה הוא מזהה שהריח לוקח אותו לאן שהו ולא מבין בעצמו לאן.. ורק אחרי כמה דקות נזכר. כלומר זה לא משהו בשכל.
כולנו מרגישים כל היום דברים רק שאנחנו לא שמים לב אליהם. אם אני (שאני בן אדם זר לחלוטין ואתה לא מכיר אותי) אכתוב לך תגובה רעה ויגיד לך דברים רעים. לכאורה זה לא אמור לפגוע בך ואתה לא תפגע אבל אתה תכלס כן תפגע. אתה פשוט מדחיק את הרגש הזה כי המוח שלך אומר שזה לא חשוב.
אנחנו נפגעים גם מהדברים הכי שטותיים ואנחנו לא שמים לב אליהם בכלל כי אנחנו מדחיקים.
וגם אנשים שאומרים שכלום לא מזיז להם גם הם נפגעים.
גם אדם שטוען שהוא לא נפגע מכלום בטח לא מאמירות של אנשים זרים - אם 100אנשים באותו היום יקללו אותו ויריבו איתו הוא כבר ירגיש ממש רע ויקרוס. כל אחד ואחד מהם הוא לכאורה לא מרגיש אבל כשזה חבורה גדולה פתאום זה צובט.
יש צדדים מודחקים בנפש שלנו שאנחנו לא שמים לב אליהם. הרבה מאוד בתת מודע.
וכל מעשה שבן אדם עושה הנפש שלו סוחבת איתה את הסבל הקטן את המאמץ הקטן שכרוך בו.
זה למב סצבא כשאנשים עסוקים רק בלעשות משימות מהבוקר עד הלילה. לאורך תקופה הם כבר מרגישים שהם נשחקים נפשית
ושיש עליהם עומס שהם לא יכולים להכיל כבר.
זה למה יש אנשים שעברו הרבה מאוד בחיים והיום הם בריאים לחלוטין ובכל זאת הקב"ן מוריד להם את הפרופיל ומחליט שהם לא מתאימים ללחימה. גם אם הבן אדם באמת בריא ב1000% הוא ישחק נפשית מהר יותר מהאחרים.
נפש שעברה הרבה צריכה ריפוי.
צריכה להבנות מחזק מהרסיסים.
חד משמעית מה שכתבת פה נכון
באותו הנושא: