חזרתי לפני כמה זמן מקבר של מישהי שהייתה קרובה אליי

ופשוט כל פעם יוצא לי לחשוב על זה, עברו כבר כמה שנים ואני פשוט לא מצליחה להתגבר. אני עדיין קמה בבוקר ומצפה שיגידו לי שזה היה סתם והיא תחזור, אפילו שכבר ראיתי את הגופה ואני יודעת שלא. אני פשוט מסרבת להאמין לזה שכל מה שנשאר לי ממנה זה חתיכת אבן עם כמה מילים. אפילו לפני כמה חודשים ישנתי בלי סוף כדי לראות אותה בחלומות שלי כי אני לא מצליחה להתגבר, אני מרגישה כמו ילדה קטנה שלא מתבגרת בחיי. אני אפילו לא מצליחה להבין למה אני ממשיכה ללכת כמה פעמים בשבוע לקבר הזה שעות לדבר לחתיכת אבן וכמה עצמות שנשארו שם. מישהו שהיה במצב דומה ויודע מתי סוף סוף יפול לי האסימון שזה מה שנשאר לי ממנה לתמיד?