הכרתי מישהו בצבא דרך (חברה אני הייתי בסוף י"ב). הציק לי שאנחנו לא באותו ראש והרגשתי תמימה מדי אז חתכתי

באחת השיחות שלנו הוא שאל אותי פתאום "עד כמה את קרובה למשפחה שלך? אם נהיה בריב את תספרי להם?". בדיעבד זה נשמע לי מחשיד. באותה שיחה גם שיתפתי אותו במשהו אישי שקרה לי בעבר (מישהו שהטריד אותי) כי הוא שם לב שאני נרתעת. כמה דקות אחרי כשעברנו נושא הוא פתאום שאל אם הוא יכול לנשק אותי. אמרתי לו שלא אבל הייתי בהלם מזה שלפני שנייה שיתפתי אותו במשהו כזה והוא לא קלט את הסיטואציה.
בפעם אחרת הייתה לי בגרות למחרת והוא ממש לחץ שנצא לסיבוב. אמרתי לו שאני חייבת ללמוד ולישון מוקדם אבל בסוף הוא שכנע אותי לסיבוב קצר. דיברנו ופשוט לא שמתי לב לזמן, וסביב 02:00 בלילה כשהייתי מתה מעייפות הוא פתאום אמר "בואי נעבור למושב האחורי". הייתי הכי מבולבלת ועייפה בעולם ולא הבנתי מה עובר לי בראש באותו רגע אז אמרתי לו סבבה ועברתי. רק כשהתיישבתי שם אכלתי תסביך מה יש לו ולמה הוא רוצה שנעבור לשם ואז נפל לי האסימון. ישר אמרתי לו שאני עייפה ורוצה הביתה והוא החזיר אותי. בדרך הוא עוד הציע לשכור דירה בשישי ונראה שם סרט.
יום למחרת שלחתי לו הודעה שאנחנו לא באותו ראש ועדיף לעצור. הוא התעלם ולא ענה, אבל לחברה המשותפת הוא אמר "מה יש לה היא התהפכה עליי". כשהוא שלח לי אחר כך "מה קורה" פשוט סיננתי אותו.
מה שמשגע אותי זו הפדיחה שקרתה לאחרונה: לטלפון של החברה הייתה תקלה והיא הייתה צריכה עזרה במשהו שהוא מבין בו. אמרתי לה שלא תשלח מהטלפון שלי כי סיננתי אותו ולא נעים לי, אז היא שלחה לו מטלפון של אחותי והסבירה לו בהודעה שזו היא והטלפון שלה נדפק. יום אחרי זה הוא שלח לי הודעה ושאל למה אני שולחת לו מטלפון של אחותי למרות שאין לי מושג איך הוא ידע שזה מהטלפון שלה כי לא היה על תמונת פרופיל או משהו אבל אני עם עצמי עכשיו אוכלת סרטים שלא יחשוב שאני סתם כאילו מחפשת תירוץ לדבר איתו שאני סתם עובדת עליו כי זה דפוק כי אם אני באמת ירצה לדבר איתו הייתי שולחת לו הודעה