4 תשובות
זה כנראה נכון, נגיד בהתאהבות לפעמים מקשרים רגשות לאדם ושוכחים את המקור שלהם
אנונימית
אני מניח שכן, כנראה גם אם זה דבר שטבוע בנו אפשר לשאר שאו עכשיו או לפחות בעבר שלנו היה איזשהו יתרון הישרדותי לתכונה הזאת לעקוב אחרי הרגשות שלנו גם כשהזכרונות כבר נשכחים, בתקווה שלא איבדתי אותך באורך של השאלה :')
זה באמת יכול להיות נכון.
יש שני דברים שפועלים בנפרד- הרגש, והחוויה האובייקטיבית.
הפרשנות השכלית לחוויה היא זאת שתעלה את הרגש ותקשר אותו לחוויה, והחוויה תהפוך לסובייקטיבית.
לכן כשתפגוש דברים סטראוטיפיים, המנגנון שכבר קיים אצלך, של הקישור בין הרגש למידע, ייקשר למידע שלפניך.
ובאמת כשתפגוש משהו פעם אחת, תקשר אליו רגש מסוים.
בפעם הבאה אתה לא תראה את האובייקט באופן אובייקטיבי, אלא האובייקט פלוס הרגש, והמקור לא יהיה רלוונטי כבר.
הזיכרון הקוגניטיבי ייחלש, אבל החלק הרגשי של הזיכרון, יישאר צרוב באמיגדלה, והוא יהיה זה שרלוונטי כשאדם ייזכר במשהו.
יש שני דברים שפועלים בנפרד- הרגש, והחוויה האובייקטיבית.
הפרשנות השכלית לחוויה היא זאת שתעלה את הרגש ותקשר אותו לחוויה, והחוויה תהפוך לסובייקטיבית.
לכן כשתפגוש דברים סטראוטיפיים, המנגנון שכבר קיים אצלך, של הקישור בין הרגש למידע, ייקשר למידע שלפניך.
ובאמת כשתפגוש משהו פעם אחת, תקשר אליו רגש מסוים.
בפעם הבאה אתה לא תראה את האובייקט באופן אובייקטיבי, אלא האובייקט פלוס הרגש, והמקור לא יהיה רלוונטי כבר.
הזיכרון הקוגניטיבי ייחלש, אבל החלק הרגשי של הזיכרון, יישאר צרוב באמיגדלה, והוא יהיה זה שרלוונטי כשאדם ייזכר במשהו.
אריסטו אמר שהאדם צריך להרגיש כעס על אי-צדק, אחרת לא יפעל כדי למנוע אי-צדק. כמובן הוא מדגיש שהכעס צריך להיות מאוזן ומונחה על ידי שכל והיגיון.
באותו הנושא: