באיזה דרכים אתם הכי אוהבים לפרוק זעם?

אני אוהבת לחשוב שאני דיקטטורית משוגעת, כזו שיושבת בחדר הסגור שלה ומנהלת את העולם כולו ביד רמה.
ברגע שבו הבעבוע ההוא מגיע לחזה, האש הקטנה שהופכת בתוך שניות ללהבה שמאיימת לבלוע את כל מה שמסביב, אני נכנסת לחדר, נועלת את הדלת, ויודעת בדיוק מה עומד לקרות.
פעם ניסיתי לנשום עמוק, לספור עד עשר, אולי אפילו לצייר עיגולים מרגיעים על דף. זה חמוד, אבל כשאת מרגישה שהעולם כולו מעצבן אותך באופן אישי, נשימות סרעפתיות פשוט לא עושות את העבודה. אז פיתחתי את השיטה הזו, שלוקחת את כל הטירוף ומביאה אותו לשיא.
אני נעמדת מול המראה, והמבט שלי משתנה בשנייה. אני כבר לא מי שהייתי לפני רגע. ברגע הזה, אני השליטה האבסולוטית של אומת הזעם. דיקטטורית חסרת רחמים שמנהלת אימפריה שלמה מתוך חדר השינה שלה.
אני מתחילה לצעוד מקצה אחד של החדר לקצה השני. כל מי שהרגיז אותי היום? הוא כבר לא סתם בן אדם, הוא "בוגד במלכות". החברה שאמרה משהו מעצבן? הוגלתה הרגע למושבת עונשין בקוטב הצפוני. המורה שנתנה מבחן לא הוגן? הודחה מתפקידה ונשלחה לעבודת כפייה בניקוי מקלדות.
אני מרימה את היד, מצביעה על פוסטר דמיוני על הקיר, ונואמת בקול רם ודרמטי. "אתם לא תגידו לי מה לעשות!" אני צועקת, מניפה את הידיים כמו שליטה שמעבירה חוקים דרקוניים מול מיליוני אזרחים מבוהלים. אני בונה אימפריות בדמיון, מפרקת אותן בלחיצת כפתור, ומצווה על צבאות מדומיינים לצאת למאבק בכל מי שהעז לעמוד בדרכי.
כשאני מרגישה שהאנרגיה פשוט חייבת לצאת פיזית, אני עוברת לשיטת הגיבוי כרית החנק. אני לוקחת את הכרית הכי עבה בחדר, מצמידה אותה לפנים, ומוציאה צרחה מטורפת. הקול נבלע לגמרי, אבל הלחץ משתחרר מהחזה כמו קיטור מסיר לחץ.
ואז, הפינאלה. השליטה הבלתי המנוצחת נופלת על המיטה, גב למזרון, נושמת בכבדות.
אני מסתכלת על התקרה. התקף הדיקטטורה חלף. האש דעכה. ה"נתינים" שלי בסדר, אף אחד לא באמת נשלח לקוטב הצפוני, ואני שוב סתם בנאדם רגיל בחדר שלו. כנראה שלפעמים, כדי לחזור להיות רגועה ושפויה, סתם צריך להיות השליטה הבלעדית והמטורפת של העולם איזה עשר דקות.

g

girls_girl

מוזיקה וכתיבה

~

~FALLEN ANGEL~

לאכול או לישון

ט

טוסטר משולשים99

לשחק ב gta

ל

לוחש לביבי

לבכות