תנו חיבור קצר בשבחו של דבר מה שבדרך כלל אני ממהר/ת לעבור על פניו ושוכח/ת אבל ממש אסור לי. יכולים?

טוּבו של הלחם

קל לפספס את הדברים שלהם אנו רגילים, וקל לשכוח צרכים שמעולם לא חסרו לנו. וכשהבטן מלאה אנחנו משתחווים ללא קול. הפנים זזות והפה ממלמל, אבל הברכה לגדולת הלחם נשארת רק בשפתיים.
האין זה אירוני? שאנחנו לוטשים עיניים לפיתות נוטפות הטחינה, כשהלחם סיפק את כל צרכינו מלידה. וככתוב במגילות הקמח העתיקות, השקרנים הם רק כמעט הגרועים ביותר. כי חומדי הפיתה הם העלובים שבאדם! תיצלנה אוזניים!
את הלחם תזכרו ובשמו תהללו, בשם הלחם תודה.