מה קרה לדעתכם שהעולם הפך לפצצת אנשים עם בעיות רגשיות?

היו תמיד בעיות רגשיות רק שלא היו מודעים לזה.

כן.
כמו שאמרת זה קורה כשיש הרבה זמן לחשוב.
הרבה אנשים חסרי מטרה היום מאשר מבעבר. למה?
בעיקר בגלל כל האפשרויות והחיים שאפשר לראות אצל אחרים בטלפון
אף אחד לא מצליח לזהות את עצמו בין כל האפשרויות וכל החיים המזויפים שנראים לנו ברשתות החברתיות, לא כולם מצליחים לחיות נכון ככה

אני יכולה להבין מאיפה האמירה הזאת נובעת, אבל החיים לא נהפכו באופן קולקטיבי ל"קלים יותר", אבל כן בחברה המערבית התחילו לפתח הרבה יותר מודעות לדברים שקשורים לנפש ולרגש. בעיות רגשיות ונפשיות היו מאז ומעולם, אבל הדרכי התמודדות איתן השתנו במהלך השנים. גם עד ממש לא מזמן (מבחינת האנושות, פחות לפני ממאה שנה) השתמשו בשיטות מאוד הרסניות וברבריות (כמו לובוטומיה) בשביל להתמודד עם בעיות רגשיות ונפשיות כאלו ואחרות. גם ראו ששיטות ברבריות כאלו לא עבדו כמו שצריך על אנשים שמתמודדים עם הבעיות האלו, ובטח ששיטה כזאת היא לא מוסרית מהמון בחינות.

לפי דעתי, זה דבר טוב שיש הבנה יותר נרחבת של דברים מאשר רק לעשות את המטלות הבסיסיות בחיים ולחזור עליהם מחדש

זה נכון, גם מהסיבה שכתבת וגם מהסיבה שהיום אנשים מקדשים יותר ושמים בפרונט את האני העצמי מאשר את המשפחה והחברה,
אם פעם היו מתעלמים ולפעמים אפילו עוברים את זה בזכות זה
היום חופרים בזה מכל הכיוונים כדי להתפתח וככה נתקלים ביותר בעיות
שיש בזה מן החיובי ומן השלילי

אני חושבת שבעיקרון אתה צודק אבל צריך לדייק שהמצוקה הרגשית נעשתה הרבה יותר נראית, מדוברת ומאובחנת
בעבר אנשים סבלו מחרדה, בדידות, דיכאון וטראומות, אבל לרוב לא הייתה להם השפה או הלגיטימציה לקרוא לזה בשם. מצד שני, העולם המודרני באמת יצר מצב חדש שבו החיים הפכו בטוחים, נוחים וחופשיים יותר, אבל יחד עם זה האדם קיבל הרבה יותר זמן, בחירה והתעסקות בעצמו אז במקום שהמשמעות תגיע אוטומטית ממשפחה ודת וקהילה ומעמד או עבודה, היום מצפים מאיתנו למצוא אותה בעצמנו, להיות מאושרים, להתפתח, להגשים את עצמנו ולהבין כל רגש שאנחנו חווים. לכן שנוצר פרדוקס, פחות סבל הישרדותי, אבל יותר מודעות לסבל פנימי
אני גם חושבת שזה מאוד בעייתי שכל אי נוחות הופכת ל"בעיה רגשית" שצריך לפתור (כמו עצב, שעמום, כישלון ותסכול) כי הם חלק טבעי מהחיים ולא בהכרח סימן שמשהו לא בסדר
קצת גלשתי לא נורא