שאלה רצינית

רק אני מרגישה שמאז השביעי המדינה לא תצליח לחזור לעצמה? ברוך ה לא איבדתי מישהו שאני מכירה אישית אבל הייתי עם התראות דלוקות בחמל וכל בוקר הייתי כמה להודעה אחרת שוברת לב. באמצע המלחמה מחקתי את האפליקציה כי הרגשתי שזה פשוט מרסק אותי. אני לא רואה יותר מדי חדשות אבל רואה באינסטגרם וכו ולא מצליחה להשאר אדישה, גם עם כל מה שקרה מאז ועד היום וגם המקרה של ימנו והיימנוט.. פשוט לא מצליחה להבין איך ממשיכים ככה, שובר אותי שלא מוצאים אותה, שובר אותי שהרוצחים חוזרים ללימודים ול"חברים" שלהם. אני רגישה ולוקחת דברים ללב ואני מרגישה שזה מדכא אותי כל יום מחדש. איך אפשר פשוט לנשום ולהמשיך הלאה בחיים כשהכל ככ עצוב וכואב מסביב. החיים לא אותו דבר מאז ואפילו לא קרובים. אני גם גרה בשומרון לכן ממש כל יום של לצאת מהיישוב מפחיד כי הכל כפרים מסביב. שוב ברוך ה לא היה כלום באזורנו חוץ משבחים וכאלו אבל עדיין מתתי מפחד כל פעם שנסעתי לבית ספר ביישוב ליד.
ועם כל זה לא מפסיקה לראות חדשות על המחירים, על הטבות לחרדים שמשתמטים וכו, מרגישה שהמדינה פשוט נגד כל האזרחים, והכי עצוב שהיא נגד משפחות הנעדרים והשכולות. אני מתגייסת עוד מעט ומצד אחד זאת חובתי והכל, מצד שני עם כמה שזה ישמע רע יש לי מחשבה כזאת שכל החיילים במיוחד הקרביים פשוט "פראיירים" אנחנו נותנים את עצמנו למערכת, והם מקריבים את החיים שלהם כל יום בשביל מדינה שפשוט לא מגיעה לה, מתים בשביל ששום דבר לא ישתנה, עזה תמשיך להתקיים וגם חמאס ולא חסר, אבל השביעי הבא יגיע גם הוא ושום דבר לא ישתנה