התייעצות לגבי קראש יותר משנתיים (כנסו)

הכי לא בקטע אובססיבי פשוט ממקום שאני רואה מהצד ואני מעריכה את החוכמה של הבן אדם והאינטליגנציה, אני תופסת ממנו ממש בן אדם איכותי, זה נשמע מוזר אבל הוא ממש בתדר שלי כזה כאילו איך שהוא מדבר ומגיב ועושה דברים יושב איתי בול
וזה לא שהוא איזה דוגמן על, אני נמשכת לדברים הקטנים.. שזה הקול שלו שהוא מתקן מישהו בשקט או הצחוק שלו שהוא מובך או המבט שלו והדרך חשיבה שלו שמאוד מיוחדת בעיניי
ולתקופה ארוכה חשבתי שזה הפסיק ושאני לא חושבת עליו ממש אבל ידעתי שאני סתם מדחיקה, היום ראיתי אותו שוב אחרי חודשיים (ואולי יותר בגלל התקופת בגרויות) והמבט שלו ישר עשה לי משהו
כאילו טוב לי שהוא נמצא וכשיצרנו קשר עין לשנייה ארוכה אובייסלי המשכתי כאילו זה ברגיל שלי ולא מזיז לי אבל הלב שלי החסיר פעימה לשנייה שהרגישה כמו נצח בגללו.
אני לא נלחמת בזה, אני יודעת שאין לי שליטה על זה באמת כאילו זה לא שאני רוצה שזה יקרה, אם כבר ההפך הוא ראה אותי בסיטואציות כל כך מביכות ומה שבא לי זה לא לראות אותו יותר בחיים אבל רק לראות אותו גורם לי לנשום בקלילות יותר ולחייך כמו סתומה
אוף
מה אני עושה במצב כזה?