למה תמיד שאמא שלי עושה לי בדיחות או משהו שלא אהבתי ואני אני צועקת כי זה עצבן אותי אני מרגישה רע אחרי זה???

כי זה אף פעם לא כיף לצעוק על ההורים. תנסי לדבר יותר בנעימות וזה ממש יעזור. מניסיון

שואל השאלה:
אבל ממש קשה לי שמשהו מעצבן אותי לא לצעוק... זה כאילו אני לא יכולה אני לא שולטת על זה

אחותי מבינה אבל זה לא נעים לה פשוט תנסי לדבר יותר בעדינות ובנעימות

תנסי לנשום, לחשוב על הזווית שלה/לחשוב מה יקרה אם תצעקי

שואל השאלה:
אתם לא עוזרים

כי את רגישה ויודעת שלצעוק על ההורים, גם כשהם טועים, זה איפשהו בעייתי. מראה על חינוך תקין ועל האהבה שלך להורים שלך. זה חיובי וממש לא שלילי

שואל השאלה:
אני באמת לא מתכוונת לזה יש לי בעיות עצבים

וואי אני ככה בול וגם אם אני צודקת אני ארגיש רע אחר כך וככה זה גם אחרי שאני רבה עם אחותי

אוקי
זה יכול להיות בעייתי
שמת לב האם זה רק מול אנשים מסוימים? רק בזמנים מסוימים ביום? בחודש?
תנסי לחפש דפוסים וללמוד את עצמך יותר, ומתי יש לך יותר סבלנות לאחרים ומתי פחות

כי את עושה משהו לא בסדר שזה לצעוק על ההורים וזה לא מכבד אותם. כי אם יש גבול הוא לא נמצא שם ליופי אלא כדי לא לעבור אותו. יש דרכים להתאפק.

שואל השאלה:
אף אחד לא אמר שזה כן מכבד... אבל אין מה לעשות קשה לי לשלוט על זה

יש מה לעשות, אם את רוצה לכבד. להתאפק זה קשה כי אז את מרגישה שאת מוותרת על זכות הביטוי שלך. במקום זה, תעשי לעצמך כלל שאת לא מוותרת אלא רק מעכבת את התגובה שלך ל 5 דקות. אחרי 5 דקות ספק אם תגידי את אותם הדברים בדיוק או שבאותו אופן. או להיכנס לחדר ולכתוב את התגובה במקום לצעוק אותה ורק אם את לא מתחרטת אחרי חצי שעה להראות להורים שלך מה כתבת. אבל יש גם דרך נוספת שזה באמצעות השפעה של שפת גוף מאופקת, שמשפיעה על התגובה שלך, שאם את מרגישה שאת עומדת להתפוצץ בצעקה על ההורים אז את משלבת ידיים מאחורי הגב. זה עובד כי זה משפיע על האיפוק. ואם כבר קרה אז להתנצל, זה הרבה יותר טוב מאשר לגרום להורים תחושה שאת משפילה אותם.