לקראת תחילת יום הלימודים מה לדעתכם צריך לעשות כדי למנוע חרם על ילדים?

מרגיש כמו משהו לשאול בתחילת החופש הגדול

בעיקרון למנוע מילדים גישה לטלפון

בתור התחלה חשוב שהצוות החינוכי יהיה מודע למה שקורה בין התלמידים ולא יתעלם מסימנים של חרם או כל אישיו חברתי
סופר חשוב גם לדבר על הנושא בכיתות, להסביר לתלמידים כמה מילים ומעשים יכולים לפגוע, ולעודד אותם לקבל אחד את השני
כשיש מודעות ושיתוף פעולה בין המורים לתלמידים, הרבה יותר קל למנוע חרמות ולעזור לכל ילד להרגיש שייך ובטוח

קודם כל, לא לזרום לזה
אם רואים שמתחיל משהו, למנוע את זה מיד ולא לתת לזה לקרות
ליידע את הצוות החינוכי בעיקר מחנכת ויועצת
ואם רואים מישהו לבד, לבוא לשבת לדבר איתו. גם אם פחות מכירים גם אם פחות נוח, פעולה קטנה של מישהו אחד יכולה לשנות את החודש של מישהו אחר, הוא יעריך את זה ברמות והוא יצבור חברים וגם אתה
הכי חשוב לא לתת בזה יד לא משנה מה, אם מישהו פחות מוצא חן בעינכם זה בסדר לא להיות חבר שלו, אבל בחיים לא להחרים אותו וחד משמעית תמיד לכבד את האחר.

אני חושבת שהבעיה בחינוך נגד חרם זה שמציגים את הבריון בתור רשע אנונימי ואת הקורבן כפשוט קורבן. לא מלמדים ילדים לזהות מתי *הם* הבריון אז הרבה באמת לא יודעים שהם עושים משהו רע. מבחינתם זה צחוק, מבחינת הקורבן זה טראומה לכל החיים.
צריך ללמד ילדים גם לזהות מתי הם הבריונים, כי כרגע החינוך לחרם זה "הקורבן מרגיש רע אם עושים עליו חרם" וזה לא מונע כלום ולא מלמד כלום.

אני חושב שרק חינוך טוב,עם כל הכבוד לזה שהמורים ואפילו ההורים יכולים להגיד לך לא להחרים זה לא יעבוד אם זה לא יבוא ממך כי למבוגרים יש יותר מדי דאגות בחיים בשביל שהם יוכלו להוסיף על עצמם גם לדאוג לחרם שהבן שלהם משתתף בו אבל אם הילד שלהם יחונך על זה שזה לא בסדר להחרים ילד הוא מלכתחילה לא ישתתף בזה ובטח שלא יזום חרם

עונש , חינוך הורים וילדים , התערבות משרד החינוך וצוות הבית ספר

שההנהלה תתערב כמה שאפשר
בסופו של דבר זה הילדים אפשר לנסות לתקן את הכל מסביב אבל זה עדיין הילדים

ללמד כישורי חיים ביסודי באופן עקבי ומקיף ולא לפי הפרשנות של המורה. שיהיה פרק על הסכמה, פרק על אמפתיה, על התנהלות עם רגשות קשים, על בקשת עזרה.

להיות אנשים טובים יותר

פשוט להשתמש בשיקול דעת ולא לעשות חרם על תלמידים אחרים מלכתחילה.