מי שהיה אצל פסיכולוג/ית במרפאה

היום הוא עזב את המרפאה וגם היום זה היה אמור להיות הפגישה האחרונה שלנו אחרי כמעט שנה של סדרת טיפולים.. אבל לא הגעתי לפגישה הזאת כי ברוב חכמתי לא ישנתי כל הלילה עד 13:00 בצהריים לטובת עיסוקים והכנות שחשבתי שהם מספיק דחופים , אבל בסוף דפקתי את עצמי, התכוונתי להספיק ללכת לישון מהבוקר עד הצהריים ואז לנסוע לשם כמו שתמיד הייתי עושה, אבל התעכבתי המון זמן כי גם לקח לי הרבה זמן לסדר כמה דברים והייתי די עירנית שגם אם הייתי הולכת לישון לא הייתי באמת מצליחה ישר להירדם כי דפקתי לעצמי את הלו"ז והייתי צריכה לחפש מכתב מתאים ולכתוב לו מכתב פרידה מנוסח וארוך ולקח לי המון זמן כי גם הייתי צריכה לתקן כל פעם ושוב לחפש מכתב מתאים וגם לנסח כמו שצריך וישבתי המון המון זמן על המכתב הזה כי כבר לא הייתי מרוכזת, הייתי מבולבלת וחצי מרוסקת מעייפות אבל הכרחתי את עצמי עד שאסיים אפילו את הדברים הקטנים כדי שלא יהיה לי לחץ כשאני אצטרך לקום ולהתארגן בקיצור עד שהלכתי לישון היה אחד בצהריים והמרפאה היא לא בעיר שלי והתור היה בשעה 15:30 וזה היה כבר ממש מאוחר ללכת לישון בשעה הזאת כי הייתי צריכה לקום בשתיים ורבע זה אומר רק שעה וקצת אחרי לילה פלוס חצי יום שלא ישנתי בכלל, וכאב לי הראש והרגשתי על הפנים, מצד שני לא הצלחתי להירדם מרוב הלחץ שאני עוד קצת זמן כבר צריכה לקום וכאב לי הראש והייתי גמורה והיה לי קצת בחילה ועיניים נפוחות והיה לי קשה רק מהמחשבה על כל הדרך הלוך וחזור באוטובוסים, הרגשתי שאני לא הולכת לשרוד את זה, אז פשוט שלחתי למזכירות הודעה שאני לא אגיע כי אני לא מרגישה טוב וכו'
לקחתי בחשבון שיש מצב שזה יעלה לי ביוקר כי גם ככה קשה לי הפרידה ממנו, אבל היה לי קשה פיזית להגיע ולא רציתי לסבול, וכן כמובן שאחר כך הקושי הגיע, עכשיו קשה לי נורא אני מרגישה דיכאון, מרגישה אפילו אובססיה וחוסר סגירת מעגל, הייתי חייבת את הפגישה הזאת שהיתה האחרונה, אבל הוא מחר כבר לא יהיה שם הוא מתחיל במקום אחר פרטי, זאת אומרת בתשלום רב, ואני לא אשלם סכומים כאלו.. אני מרגישה תחושת פיספוס קשה ורק בגלל התנהלות לא תקינה שלי ...