היי אם בא לכם לקרוא פאנפיק על האגף הרביעי לומר מה חשבתם (אגב זה ביאל אז תדעו)

שואל השאלה:
הנה:



נ.מ זיידן

אני מרגיש אכזרי כשאני מבין את מה שאני הולך לעשות.
להשתמש בבת הצעירה של הגנרלית כדי להתקרב לאייטוס.
כשראיתי את המבטים שלה עלי הבנתי שזה עשוי לעבוד.
כשהגנרלית גילתה עלי ועל אייטוס היא שלחה אותו רחוק ממני.
ואולי הסיכוי היחיד שלי לראות אותו שוב זה דרך ויולט.
אני הולך במסדרונות של הטירה, לכיוון חדרי ונתקל באימוג'ין.
"שים לב לאן אתה הולך ריירסון" היא אומרת ואני מגחך וממשיך ללכת.
רק היא יודעת עלי ועל דיין, או לפחות על מה שהיינו.
כשאני נכנס לחדרי אני סוגר אחרי את הדלת וחולץ את המגפיים המלכולכות מבוץ טרי.
אני מוודא שהפתק מוסתר במגירה בארון שלי, הפתק שממנו הכל נגמר.
לזיידן. הגנרלית גילתה הכל, אני חייב ללכת רחוק מאוד מכאן, אל תבוא אחרי.
תמיד אזכור ואוהב אותך, שלך דיין אייטוס

דמעה מתגלגלת על לחיי ומרטיבה את הפתק.
כבר שלוש שנים שהפתק המגוחך אצלי, אך לעולם לא סיפרתי עליו לאף אחד, אפילו לא לאימוג'ין.
אני פאקינג אוהב אותו, וזה מפחיד אותי יותר משני אוכל להודות.
בזכותו הבנתי שאני נמשך לבנים, כבר לא הכחשתי את זה אז.
הכל היה מושלם, רק הוא ואני.
אבל אז כשהגנרלית גילתה היא שלחה אותו רחוק ממני, כי הייתי בוגד, מורד וכל הדברים האלה.
אבל לו זה לא שינה דבר וזה מה שאהבתי בו, איתו לא הייתי צריך להסתיר את הצלקות שלי.
אני זוכר כשפגשתי אותו היינו בני 16.
עיניו הכחולות פגשו את עיני בסמטה באחת הרחובות.
אני הייתי חסר בית ונאלצתי לגנוב כדי לשרוד.
הוא תפס אותי גונב מאחד הדוכנים אבל לא אמר דבר.
אחר כך התחלנו להתיידד והוא לימד אותי איך לגנוב יותר טוב, הוא גם היה ממזר לא קטן.
אני הייתי נואש לחבר והוא היה מי שחיפשתי.
היינו יושבים על גגות הבתים בשעות הדמדומים
והוא סיפר לי סיפורים על הילדות שלו, על זה שהוא חי ליד משפחתה של הגנרלית.
הוא סיפר לי גם שויולט, החברה הכי טובה שלו, נישקה אותו בגיל 13 והוא לא הרגיש דבר.
הוא לא אמר לה משהו כדי לא לפגוע ברגשותיה.
שהוא אמר את זה הוא שאל "גם אתה מרגיש לפעמים שאתה אוהב את מי שאתה לא אמור לאהוב?" ועניתי לו "כן" ואז הוא קירב את פניו אלי, אפו חיכך את אפי. הציפייה הייתה מייסרת.
הוא הסתכל לי בעיניים, ואני ראיתי את עינו הכחולות כים.
ואז הוא נישק אותי, בהתחלה נשיקה קטנה, מהססת.
אבל אז אני הפתעתי את עצמי וכרכתי את ידי סביב צאוורו, הטעם שלו היה נקי, של מנטה ודבש.
ואז הרגשתי את הלשון שלו נוגעת בשלי, זה היה כל כך עוצמתי ושילח עקצוצים בכל גופי.
זה לא שלא התנשקתי אף פעם, התנשקתי עם בנים וגם עם בנות אבל זו פעם ראשונה שבאמת הרגשתי שאני לא רוצה להפסיק אף פעם.
אני בטוח שגם הוא נישק לא מעט, לשונו חקרה את פי וידיו תפסו בשיערי, גנחתי לתוכו הרגשתי שאני רוצה יותר מזה.

אבל אז הרגשתי אור עמום על פני, ושמעתי קול רחוק שמתקרב.
התנתקנו מהר אחד מהשני, מתנשפים.
רצנו לכיוון הסולם, ידנו שלובות.
ירדנו מהר והתנשפנו בהקלה על כך שלא תפסו אותנו.
"זה היה טוב" הוא אמר לבסוף, הפר את השתיקה.
אני הנהנתי בתגובה, הייתי המום ממה שקרה, תמיד תהיתי איך יהיה הטעם שלו, איך תהיה ההרגשה של פיו על שלי.
קיבלתי את התשובה שלי, זה היה יותר טוב ממה שדמיינתי.
הלכנו בשתיקה לאיזור הקראוון הקטן והנטוש שאני הפכתי לבית שלי בעזרת דיין שהביא כל מיני רהיטים מביתו שלא היו צריכים.
שהגענו פתחתי את הדלת והוא משך אותי אליו ונישק אותי נשיקה קצרה, "לילה טוב" הוא אמר "אני חייב לזוז אבל נתראה מחר" הוא המשיך.
"לילה טוב" אמרתי לו וסגרתי את הדלת מאחורי.
הייתי קצת מבואס, חשבתי שהוא ישאר לישון, לא יודע למה ציפיתי.

הלכתי לצחצח שיניים ולישון.
המזרון שלי לא היה מאוד נוח אבל זה היה משהו.
שיפור גדול מאשר ספסל בחוץ.
נגעתי בשפתי, הם היו מעט נפחות מהנשיקות.
לבסוף נרדמתי עם חיוך על פני, כי אני לא אצטרך יותר לשמור על רגשותי בסוד.

למחרת בבוקר התעוררתי מדפיקות על דלתי מיהרתי לשים מכנסיים מעל תחתוני הבוקסר ששימשו בתור פיג'מה ובאתי לשים חולצה אך הדלת נפתחה, זה היה דיין.
הוא היה כל כך יפה כמו תמיד.
"היי" אמרתי לו, קולי צרוד משינה.
"הערתי אותך?" הוא צחק.
"מה השעה?" שאלתי אותו
"11 בערך" הוא ענה.
הוא התקרב למזרון ונעץ את עיניו בחזה החשוף שלי, פתאום נתקפתי חרדה על כך שהוא יראה את הצלקות שלי.
והוא אכן ראה.
"מי עשה לך את זה?" הוא שאל בקול מלא זעם
"זה זה שום דבר" מלמלתי
"זה ממש לא שום דבר ואני אהרוג את מי שעשה לך את זה" הוא אמר
"זו הייתה גנרלית, אחרי שתפסו אותי בגלל מה שאבא שלי עשה" אני אומר לו בשקט
"היא כל כך הולכת להצטער על זה" הוא אומר
הוא העביר אצבע על החזה שלי, אהבתי את זה, זה הסיח את דעתי.
הוא נצמד אלי על המזרון הצר ונישק כל צלקת וצלקת.
"אף אחד לא יפגע בך, לא עוד" הוא אומר.
משכתי אותו כך שהוא היה מעלי, הוא נישק אותי ברעבתנות, כאילו לא נשאר לנו הרבה זמן.

אעעע לא סליחההה, אני לא מסוגלת שאת לוקחת את זיידן מויולט ועוד לאייטוס?? חחח אלוקים ישמור. אבל סהכ אחלה כתיבה, מכאיב אבל בסדר

שואל השאלה:
אני יודעת כן זה אכזרי