חברה פריקה אני חייבת לפרוק בבקשה כנסו אם אתם רוצים לשמוע ( אומרת מראש, זה יהיה ארוך)

אז ככה אני מנגנת בכינור כבר שבע שנים ואני עוד מעט פורשת. אני ממש אוהבת לנגן בו, אבל אל תצפו ממני לנגן ברמה, אני פיזית מנגנת באותה רמה כבר שלוש שנים, ברמה שאני יודעת לעשות ליבברטו אבל אני לא משתמשת בו כי זה כביכול "לא הזמן". פעם, לפני שלוש שנים הייתי הכי טובה בקבוצה, ואני לא הייתי הכי עתיקה שמה, היו שמה 5 בנות שהן למדו יותר שנים ממני והייתי יותר טובה מהן ( אני לא תחרותית אבל זה נתון חשוב להמשך השאלה שלי ) ואפילו עוד לא ידעתי לקרוא תווים בשלוף, כי אצלי בקונסרבטוריון היו רק שלושה מורים שהיו מלמדים תווים, היה אחד שפשוט דיבר רק באנגלית ובאותו הזמן בכלל לא ידעתי אנגלית, והמורה השניה הייתה מלמדת ילדים בני 4 ואני לא הרגשתי בנוח להיות שמה בגלל שהייתי בת 9 לקראת 10, והמורה השלישית לא הייתה רצינית בעליל. ובסוף הבלגן הזה המורה שלי לא מצאה איכשהו רעיון ללמד אותי תווים ( למרות שאפשר ללמד פשוט לא היה לה כוח בשביל זה ). ואני עכשיו, עולה ליא אני נאלצת לפרוש בגלל הלימודים אחרי שניגנתי בו 7 שנים. אז מה קרה בעצם שאני שואלת את השאלה הזאת?
אז מה שקרה זה שאני לפני יומיים רואה שהקבוצה של הקונסרבטוריון של הכינורות של הקבוצה השניה ( אצלי בקונסרבטוריון יש שלוש קבוצות של כינורות ) טסה לארהב בשביל להופיע, פא*ינג ארצות הברית ואף אחד שמה לא לומד יותר שנים ממני בכינור, אבל אף אחד, ואני איפה שהופעתי זה רק בקונצרטים של סוף שנה בתוך קונסרבטוריון שלשמה באים רק מורים, והאולם עצמו בגודל של כיתה, אני אפילו הצעתי שיעשו משהו קטן באיזשהו אולם נטוש ועוד בפירפריה,אבל כלום לא עשו בסוף כלום, וזאת אחת הסיבות שבגללה אני הפסקתי להשקיע בכינור, וזה לא שאני עשיתי את זה בכוונה, זה פשוט בא עם עצמו עם הזמן בגלל שאני כל הזמן רואה אותה תמונה ובלי רגשות חדשים לחוות. אני ממש עצבנית על כל הסיפור הזה. והשאלה היא, האם קרה לכם אותו דבר? האם הכעס שלי מוצדק?