אני לא הבן אדם הכי חברתי בעולם אבל אני רוצה להתקבל למכינה (ארוך)

אני אתחיל מזה שאני טרנס (מבת לבן). לרוב אני לא אוהב לכתוב על זה כאן כי אנשים יכולים להיות ממש מנייאקים אבל זה קצת הכרחי לסיפור.
אני כבר כמה שנים מחוץ לארון, שנה וקצת על הורמונים, ואפילו לא ממזמן עשיתי ניתוח עליון אז אני די מבסוט מהחיים שלי כרגע.
אם הייתם רואים אותי ברחוב לא יכולתם לדעת שאני טרנס. אני נמוך וחלק חושבים שאני הומו אבל אנשים לא מפקפקים בזהות שלי.

יש לי חבורת חברים מאוד מקבלת ואני הבן אדם הכי מזליסט בעולם שמצאתי אותם, אבל שאר הסביבה שלי לא כל כך. בכיתה ילדים שהם לא חברים שלי לא מדברים איתי בכלל.
מקרה שמדגים את זה מעולה זה שפעם אחת היינו צריכים לגזור משהו בשביל פעילות כיתתית. הוצאתי את המספריים שלי והתחלתי לגזור בזמן שאני מדבר עם חבר שלי שישב לידי. איזה שלושה ילדים הגיעו וביקשו מחבר שלי את המספריים, שהיו ביד שלי בזמן שאני השתמשתי בהם, בלי ליצור איתי קשר עין אפילו. אמרתי להם שאני אעביר להם כשאני אסיים והם פשוט הלכו משם בלי להגיד תודה להגיב או שום דבר.
ולכמה שנים האחרונות זה רוב האינטראקציות שלי עם אנשים מחוץ לחברים שלי.
אני לא הולך לטיולים, אני לא נמצא באירועים כמו פורים, ואני לא מגיע למסיבות שכבה (שבבית ספר שלי הן מאוד מרובות). אין לי ניסיון של ליצור קשרים עם אנשים שאני לא הכרתי לפני שיצאתי מהארון.

אני רוצה להתקבל למכינה השנה (כיתה יב) אבל אני חושש שפשוט אין לי את מה שצריך בשביל זה. שלא משנה מה כשיגיע השלב של הגיבוש אני אפול בזה ולא אצליח להפתח לאנשים אחרים. חברים שלי טוענים שאני בן אדם יותר חברתי ממה שאני נותן לעצמי קרדיט אבל אני לא יודע כמה זה אמין כשזה בא מהם.

אין לי שאלה ספציפית כי אני לא באמת יודע מה יעזור לי לפתור את הבעיה שלי כרגע אבל אם למישהו יש טיפים או חוכמת חיים לחלוק איתי זה יהיה נהדר.