איך להתגבר על העובדה שכולם מתים וגם אני אמות ואני פשוט לא אחזור לחיים והעולם ימשיך בלעדיי

פשוט להשלים עם העובדה שכולם מתים בסוף

ככה החיים בנויים לא משנה איך תראי את זה הכל זמני גם קשרים בין אנשים גם דברים שמחזיקים אלי שנים להכל יש שעון משלו

זה מה שנותן לנו משמעות ודרייב לחיים להבין שהם לא אינסופיים, לנצל את כל מה שרצית ולגרום לחלומות לא להישאר להיות חלומות

אממ בדרך הארוכה- לאבד אדם קרוב ואז להיכנס לדיכאון ואז לצאת מהדיכאון
בדרך הקצרה- להבין שמוות הוא דבר טבעי ולתת לו את הכבוד שמגיע לו.
חחח סתם סתם עכשיו רציני בהמשך יהיה לך קל יותר לקבל את זה זה דבר נרכש וכל שיום מתבגרים מבינים זאת

פשוט לא חושבים על זה וממשיכים בחיים
איבדתי כמה אנשים מאוד קרובים אליי בגיל צעיר, וזה נשמע מדכא
אבל בשביל שזה לא ידכא אותי אני באמת פשוט לא חושבת על זה
והיום זה לא מגיע ממקום של הדחקה, להפך. היום השלמתי עם הכל ופשוט הבנתי שלחשוב על זה לעומק לא יוביל אותי לשום מקום. וזו באמת אמירה שהגעתי אליה אחרי תהליך ארוך של השלמה.
החיים באמת באמת יפים והעולם שלנו מופלא. חבל לבזבז את כל הזמן בכאב ומחשבות כאלה .

את יכולה גם לפתח הומור שחור, לפעמים זה עוזר להתמודד עם החיים

שואל השאלה:
דיי אני לא מסוגלת עם זה שאני עומדת למות ולא לחיות יותר לתמיד זה מפחיד

לפחד למות זה סבבה

עוד 130 שנה יהיו אנשים חדשים בעולם וכולנו נמות וזה קורה כבר שנים ואין מה לעשות

להאמין שיש עוד גלגול ואז משלימים יותר מהמצב

אוקי עכשיו שמתי לב, זה מצחיק שהכינוי שלי הוא the day you leave this planet ונכנסתי לשאלה הזאת

תעשי מה שטוב לך לדעתי אין משמעות גדולה ויש לך חופש לגמרי בגלל זה. יש לך חופש לעשות מה שנכון לך לנצל את הזמן בחיים באיזה צורה שתבחרי במידה והיא לא פוגעת ישירות באחרים

ברגע שתביני שהעולם יכול להתקיים בלעדייך ואת באת בשביל עצמך. ואם תזכי גם בשביל אחרים (לעזור /לשנות משהו בעולם לטובה ) אז תהיי מרוצה. ולכן צריך לנצל את החיים ולקבוע שאיפות ומטרות ולהתקדם לשם ולא להתיאש