11 תשובות
מחשבה זה בדיוק מה שאני עושה כרגע כדי לכתוב את התשובה הזאת
מחשבות ורגשות הם דרך הביטוי של עצמי מולי, כמו ששפת גוף ודיבור הן דרך הביטוי שלי ושל המחשבות והרגשות שלי מול העולם
אנונימית
מחשבה זה כל דבר שנובע מהתודעה, הדבר היחיד שודאי קיים בעצם, מחשבה זה ההוכחה לקיומה של תודעה אבל אי לא התודעה עצמה, זה כמו שאם קיים גוף אז יש את הגוף ויש את הפעולות שהוא מבצע כמו לדוגמא להרים יד ככה המחשבה היא הפעולות של התודעה
לדעתי מחשבה היא תגובה למודעות, אך לא נגזרת ממנה.
המודעות היא היכולת לקלוט גירויים ולהבין שאני חווה אותם, ומחשבה היא התגובה לגירוי שניתן.
אבל, מה שיוצר את המחשבה ומעצב אותה זוהי לא המודעות הרגעית, אלא התודעה השלמה, כלומר האדם השלם. החוויות והמידע אליו האדם נחשף, בתוספת מאפייני אישיותו והעבודה העצמית שלו יעצבו את המחשבה, והיא תעלה כתגובה למודעות.
המודעות היא היכולת לקלוט גירויים ולהבין שאני חווה אותם, ומחשבה היא התגובה לגירוי שניתן.
אבל, מה שיוצר את המחשבה ומעצב אותה זוהי לא המודעות הרגעית, אלא התודעה השלמה, כלומר האדם השלם. החוויות והמידע אליו האדם נחשף, בתוספת מאפייני אישיותו והעבודה העצמית שלו יעצבו את המחשבה, והיא תעלה כתגובה למודעות.
התגובה הראשונה חייבת מקלחת.
אם אין מה להגיב לא חייב.
אדם מעלה דיון מעניין שראוי לתשובות הולמות.
אם אין מה להגיב לא חייב.
אדם מעלה דיון מעניין שראוי לתשובות הולמות.
אנונימית
דוגמא לתהליך שהצגת:
זה מתחיל בדחף - כמו רעב.
יכול להתגלגל לאיזה רגש קיים בהתאם למצב.
ואז מחשבה - "אני רעבה".
כל הגלגל הזה נמצא בתוך התודעה.
ככתוב, טענת שיש הפרדה בין מחשבה מעוותת לבין המציאות - תהליך כזה קורה בתוך התודעה, אם המודעות והמחשבה היו ממש אותו דבר באותו מובן, היה קשה להסביר את ההפרדה הזאת
המחשבה היא תוכן שמופיע במודעות, והמודעות היא התנאי שבאמצעותו התוכן הזה נחווה כתוכן
ואני חושבת שדקארט לא בהכרח טען שמחשבה = מודעות. הוא השתמש בעצם בפעולת החשיבה כדי להגיע לוודאות שיש אני שחווה וחושב. עצם הספק כבר מעיד על קיומו של החווה.
טני פשוט חושבת שהמודעות היא לא המחשבות שבתוכה. מחשבות הן תכנים שמופיעים בתוך המודעות, ממש כמו היקום שלנו והאובייקטים שאנחנו תופסים כמצויים בתוכו. אנחנו יכולים להפוך מחשבה בעצמה לאובייקט של מודעות ולכן קיימת האפשרות להתבונן במחשבה, להטיל בה ספק, לקבל אותה או לדחות אותה
זה מתחיל בדחף - כמו רעב.
יכול להתגלגל לאיזה רגש קיים בהתאם למצב.
ואז מחשבה - "אני רעבה".
כל הגלגל הזה נמצא בתוך התודעה.
ככתוב, טענת שיש הפרדה בין מחשבה מעוותת לבין המציאות - תהליך כזה קורה בתוך התודעה, אם המודעות והמחשבה היו ממש אותו דבר באותו מובן, היה קשה להסביר את ההפרדה הזאת
המחשבה היא תוכן שמופיע במודעות, והמודעות היא התנאי שבאמצעותו התוכן הזה נחווה כתוכן
ואני חושבת שדקארט לא בהכרח טען שמחשבה = מודעות. הוא השתמש בעצם בפעולת החשיבה כדי להגיע לוודאות שיש אני שחווה וחושב. עצם הספק כבר מעיד על קיומו של החווה.
טני פשוט חושבת שהמודעות היא לא המחשבות שבתוכה. מחשבות הן תכנים שמופיעים בתוך המודעות, ממש כמו היקום שלנו והאובייקטים שאנחנו תופסים כמצויים בתוכו. אנחנו יכולים להפוך מחשבה בעצמה לאובייקט של מודעות ולכן קיימת האפשרות להתבונן במחשבה, להטיל בה ספק, לקבל אותה או לדחות אותה
מחשבה היא דבר טוב
אאאאיי א-יאי-יאי א-יאי-יאי יאי יאי
אאאאיי א-יאי-יאי א-יאי-יאי יאי יאי
אני חושב, משמע אני קיים
לדעתי אם המודעות הייתה המחשבה עצמה לא היית יכול לצפות במחשבה שחולפת ולהגיד "הנה מחשבה כועסת אני בוחר לא לפעול לפיה"
כי מי שמתבונן במחשבה הוא המודעות. המחשבה היא האובייקט שבו מתבוננים ולכן היא רק כלי עבודה אות חשמלי וכימי מתורגם ואילו המודעות היא הישות שחווה את הכלי הזה.
ולכן זה כן " אני חושב משמע אני קיים" כי עצם קיום המחשבה מוכיח שיש שם אני (מודעות) שצופה בה. בנוסף לזה אני מאמינה שיש כאן משהו שהוא מעבר למוח הפיזי המוח שלנו הוא אולי איבר ביולוגי שמייצר את האותות והמחשבות, אבל הוא לא זה שמייצר את המודעות עצמה..אני רואה את המודעות כמשהו חיצוני רוחני (כמו נשמה) שמשתמשת במוח ככלי.
המוח הוא כמו מסך שמציג את הנתונים (המחשבות) אבל המודעות היא המשתמש שיושב מול המסך צופה בהם ומחליט מה לעשות.
וחומר פיזי ואותות כימיים לא יכולים להרגיש או לפתח מודעות עצמית ולכן המקור של הצופה הפנימי שלנו חייב להגיע ממקום עמוק וגבוה יותר מהחומר..
(אולי בלבלתי קצת)
כי מי שמתבונן במחשבה הוא המודעות. המחשבה היא האובייקט שבו מתבוננים ולכן היא רק כלי עבודה אות חשמלי וכימי מתורגם ואילו המודעות היא הישות שחווה את הכלי הזה.
ולכן זה כן " אני חושב משמע אני קיים" כי עצם קיום המחשבה מוכיח שיש שם אני (מודעות) שצופה בה. בנוסף לזה אני מאמינה שיש כאן משהו שהוא מעבר למוח הפיזי המוח שלנו הוא אולי איבר ביולוגי שמייצר את האותות והמחשבות, אבל הוא לא זה שמייצר את המודעות עצמה..אני רואה את המודעות כמשהו חיצוני רוחני (כמו נשמה) שמשתמשת במוח ככלי.
המוח הוא כמו מסך שמציג את הנתונים (המחשבות) אבל המודעות היא המשתמש שיושב מול המסך צופה בהם ומחליט מה לעשות.
וחומר פיזי ואותות כימיים לא יכולים להרגיש או לפתח מודעות עצמית ולכן המקור של הצופה הפנימי שלנו חייב להגיע ממקום עמוק וגבוה יותר מהחומר..
(אולי בלבלתי קצת)
שואל השאלה:
תודה על התשובה
תודה על התשובה
מחשבה היא עיבוד חושי של מידע באמצעות כלים שפתיים