זה הגיוני שאמא שלי לא חיבקה אותי מגיל שתיים עשרה בערך?

לא

לא הגיוני

את לא מגזימה, כשלא מקבלים חיבוק מהקרובי משפחה לתקופה מאוד ארוכה של החיים, אז ברגע כשזה מגיע את מרגישה שאת מוטרדת מלקבל את זה, ולא כי את לא אוהבת את זה, אלא כי זאת רמת הקרבה שלא התרגלת אליה

שואל השאלה:
הבנתי
אבל כאילו מה אני עושה?

שואל השאלה:
זה לא שלא התרגלתי לזה, זה לא שהיא פשוט הפסיקה ב "בום". אבל לפעמים אני מרגישה שאני חייבת את זה, זה לא מוזר?

תנסי להתפתח מהבחינה הזאת עם החברה שלך, אני מניח שאם אתן חברות מאוד טובות אז אפשר להתרגל לזה כדי שתרגישי בנוח יותר לקבל חיבוק, בסוף מגיע לך להרגיש קרבה מסויימת, גם אם זה לא מהמשפחה שלך

^וזה לא מוזר, כולנו בסוף צריכים חיבוק כדי להרגיש שאנחנו לא חיים לבד עם עצמינו

תדברי איתה על זה אולי

שואל השאלה:
^צודק אבל איך עושים את זה לעזאזל

לא

שואל השאלה:
אה, שחכתי לציין שלכלב היא כן מתייחסת
למה..? פתאום זה מפריע לי רח

שואל השאלה:
רצח*

הגיוני שזה עשה לך תגובה כזאת, כי יש לך איזשהו חסך וחוסר בחום ואהבה במהלך ההתבגרות שלך שזה חשוב..
אני מאמינה שזה עניין של לדבר על זה ובעדינות להיחשף לזה (לתת מקום יותר למגע לאט לאט), ואז זה יהיה לך פחות קשוח.
ואם את מרגישה שזה ממש משפיע לך על החיים אז מומלץ לבקש עזרה מקצועית

שואל השאלה:
זה לא ממש משפיע, אבל יש סיטואציות שאני מרגישה עד כמה זה חסר לי
ואיך נותנים לזה מקום? איך?

עניין של חשיפה לפחד..
כמובן באחריות ובזהירות.
כשאת נותנת חיבוק אז לומר לעצמך בראש "זה רק חיבוק, ואני בסדר ועומדת כאן ונושמת"
תנסי לזכור שהרבה פעמים הפחדים שלנו משפיעים עלינו אמוציונלית, ואז אנחנו מריצים סרטים בראש כשבמציאות את הגוף שלך כאן ואת בסדר גמור.
עם כמה שזה קשה וזה דורש עבודה- צריך כל הזמן לעשות את השיחות האלה עם עצמך, גם בראש, שהכל בסדר ולהרים לעצמך שאת טובה ומשתדלת ולשאול את עצמך איך את מרגישה. ממש לטפח את המערכת יחסים שלך עם עצמך.. זה עוזר בהתמודדות עם טראומות עבר.

שואל השאלה:
אני מבינה, אבל חיבוק ממי? ופאק, זה נקרא טראומת עבר?

בין אם חברה טובה, כמו שציינת פה.
זאת סוג של טראומה.. כן.
כמובן אין מה לנפח את זה אם את לא מרגישה ככה.. אבל בהגדרה אפשר לומר.
בסוף את קובעת איך להתסכל ולהתייחס לזה. אומנם טראומות סוג של נשארות איתנו, אבל אפשר לחיות טוב גם לצד זה ולהצליח להתמודד.
ושזה לא יפחיד אותך, כי בסוף לכולם יש התמודדויות.. גם אם זה לא נראה ככה. זה לא אומר עלייך באמת כלום.

שואל השאלה:
הבנתי, תודה, אבל איך ליזום את זה עם החברה?

אממ את יכולה פשוט לבקש ממנה חיבוק, לא חושבת שתסרב
או שאת רואה אותה אז לתת לה חיבוק

שואל השאלה:
זה לא מוזר? כן יש לנו קשר קרוב אבל עד כדי כך...?

לא, זה לא מוזר חחח
פשוט אל תעשי את זה מוזר
ובטח שלא מוזר אם את אומרת לה שלום ונותנת חיבוק.. הרבה אנשים נותנים חיבוק כשמתראים

שואל השאלה:
אויי זה כזה לא יהיה טבעי, אני לא רגילה

גם אמא שלי לא מחבקת אותי
פשוט ככה גם אמא שלה הייתה איתה אני לא מאשימה אותה

אז תקחי יוזמה ותחבקי אותה את

לא בריא.

אם זה קורה, זה הגיוני

האם זה לגיטימי? לא

הגיוני, אבל לא תקין. אבל לא כזה בריא.
וזה מאוד לגיטימי שתרגישי מוזר לחבק אחרים כשאת לא רגילה, הגוף שלך מפרש מגע כמשהו שעלול להיות מסוכן ולא חם ועוטף.
הכי טוב זה לחבק את החברה שאת סומכת עליה ואוהבת אותה מאוד. אפשר במקום סתם לעמוד ולחבק (שזה גם נחמד) אפשר תוך כדי שיושבים על ספה לתת חיבוק או לשים יד על הכתף, או להניח את הראש. כל מה שנוח לכן, צריך להיות לך נוח, שהשרירים יהיו רופוים ולא מתאמצים.
את יכולה להגיד לה במילים "אפשר חיבוק" או סתם לחבק בלי לומר כלום

זה בסדר
אבא שלי רק מביא לי חיבוקים אבל בחיים לא שמעתי אותו אומר שהוא אוהב אותי:))
אם יש לכן קשר טוב חוץ מזה אני חושבת שזה בסדר? תנסי לחבק אותה אני לא חושבת שהיא תתנגד
וזה לגמרי הגיוני התחושה שאמרת שאת מרגישה, אם אשמע את אבא שלי אומר שהוא אוהב אותי יכנסו לי מחשבות מוזרות לראש.
בכל מקרה אני לא חושבת שזה יותר מדי נתון למחשבה, אולי היא רצתה לתת לך ספייס או שאף פעם לא היה לה זמן.

שואל השאלה:
לא חושבת
נמאס לי מזה פתאום