7 תשובות
את יודעת שזה התעללות ?
את בת 20
אני בת 18 וכבר גרתי שנה מחוץ לבית
לא רק שתברחי
תנוסי על נפשך
את בת 20
אני בת 18 וכבר גרתי שנה מחוץ לבית
לא רק שתברחי
תנוסי על נפשך
אנונימית
כן זה די פרנואיזם את בת 20 אז אין לך מה להרגיש רע דוגרי במקומך הייתי עוברת בכלל
יש דאגה ויש את זה
יש דאגה ויש את זה
נשמע נוראי אני לא סובלת יחס כזה מזל שעברת את גיל 18 אני לא יודעת מה את עושה כרגע בחיים ואם את לומדת או עובדת אבל מציעה לך למצוא בית אחר זה נשמע אובססיבי ההתנהגות הזאת
את כבר לא קטינה, תעמדי על הזכויות שלך ותסבירי להם, תצאי בלי לבקש אישור או שתעופי משם באמת
זה לא רע
זכותך לצאת את גם מעל 18 אז בכלל
הם לא מבינים שהם גם לא ישארו איתך כל החיים הם יותר מבוגרים אז חשוב שיהיו לך חברות וקשרים אחרים שהם לא המשפחה ואי אפשר כל הזמן להיות בבית חשוב לצאת החוצה לנשום אוויר
זכותך לצאת את גם מעל 18 אז בכלל
הם לא מבינים שהם גם לא ישארו איתך כל החיים הם יותר מבוגרים אז חשוב שיהיו לך חברות וקשרים אחרים שהם לא המשפחה ואי אפשר כל הזמן להיות בבית חשוב לצאת החוצה לנשום אוויר
תעופי משם במהירות האפשרית.
ותהיי זהירה, בצורה בריאה את היית צריכה להחשף להרבה דברים עם הגנה של ההורים שלך, זה לא קרה.
לשאלה זה מאוד רע- אבל ההתנהגות שלהם, לא שלך.
את בוגרת מה שאומר שהם לא יכולים חוקית למנוע ממך לצאת (אם הם מנסים תתקשרי למשטרה)
אבל הם יכולים לא לתת לך לחזור.
ותהיי זהירה, בצורה בריאה את היית צריכה להחשף להרבה דברים עם הגנה של ההורים שלך, זה לא קרה.
לשאלה זה מאוד רע- אבל ההתנהגות שלהם, לא שלך.
את בוגרת מה שאומר שהם לא יכולים חוקית למנוע ממך לצאת (אם הם מנסים תתקשרי למשטרה)
אבל הם יכולים לא לתת לך לחזור.
היי לך,
שומעת את תחושת המחנק, חוסר האונים ואולי גם האשמה במילים שלך.. נשמע שאת מרגישה קרועה בין הרצון שלך להתחיל לחיות את החיים שלך, לצאת, לחוות ולהיות עם חברות, לבין התחושה שאת פוגעת בהורים שלך אם תבחרי לעשות את זה. להיות במקום שבו כל בחירה מרגישה לא נכונה יכול להיות מאוד מתיש.
נדמה שגם מעבר לטיול עצמו, יש בך כמיהה גדולה לעצמאות ולחופש, לרצון להרגיש שיש לך אפשרות לבחור את הדרך שלך. כשהתחושה היא שאין מקום לרצונות האלה, אפשר להבין כמה התסכול והמחנק הולכים ומצטברים..
לא מובן מאליו שבחרת לשתף בכל זה. לפעמים עצם האפשרות לתת מילים להתלבטות ולתחושות יכולה לגרום להן להרגיש מעט פחות כבדות.
אם יש אדם קרוב שאת מרגישה בטוחה לפנות אליו, אולי אפשר לשתף אותו במה שעובר עלייך. ואם תרגישי שזה נכון לך, את מוזמנת גם לפנות לצ'אט של עמותת סה"ר, שם תוכלי לשתף במה שיושב על הלב ולקבל אוזן קשבת במרחב בטוח, מכיל וללא שיפוטיות.
שולחת חיבוק ❤
שלך,
מתנדבת סה"ר
שומעת את תחושת המחנק, חוסר האונים ואולי גם האשמה במילים שלך.. נשמע שאת מרגישה קרועה בין הרצון שלך להתחיל לחיות את החיים שלך, לצאת, לחוות ולהיות עם חברות, לבין התחושה שאת פוגעת בהורים שלך אם תבחרי לעשות את זה. להיות במקום שבו כל בחירה מרגישה לא נכונה יכול להיות מאוד מתיש.
נדמה שגם מעבר לטיול עצמו, יש בך כמיהה גדולה לעצמאות ולחופש, לרצון להרגיש שיש לך אפשרות לבחור את הדרך שלך. כשהתחושה היא שאין מקום לרצונות האלה, אפשר להבין כמה התסכול והמחנק הולכים ומצטברים..
לא מובן מאליו שבחרת לשתף בכל זה. לפעמים עצם האפשרות לתת מילים להתלבטות ולתחושות יכולה לגרום להן להרגיש מעט פחות כבדות.
אם יש אדם קרוב שאת מרגישה בטוחה לפנות אליו, אולי אפשר לשתף אותו במה שעובר עלייך. ואם תרגישי שזה נכון לך, את מוזמנת גם לפנות לצ'אט של עמותת סה"ר, שם תוכלי לשתף במה שיושב על הלב ולקבל אוזן קשבת במרחב בטוח, מכיל וללא שיפוטיות.
שולחת חיבוק ❤
שלך,
מתנדבת סה"ר
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: