אני מרגישה רע, אבל באותה מידה אני מרגישה שזאת הדרך היחידה, עד כמה זה רע?

יש לי משפחה פרנואידית רצח, לא נתנו לי ללכת לטיול בגלל שהיה חלק עם מערה שיש בה מים בגובה של שני סנטימטרים
הם לא מאמינים בחברים, הם פיזית לא מבינים למה אני צריכה חברים, ולמה אני רוצה ללכת עם חברות, אימא שלי אמרה שלי שאני לא צריכה חברות שאני יכולה להישאר בבית עם המשפחה
לא הלכתי לטיול כי הם אמרו שקר, למרות שהיה אוגוסט
בשלב הזה הם ממציאים כל דבר כדי שאני לא אצא מהבית, אם אני יוצאת עם חברות יותר מפעם אחד בשלוש חודשים זה נחשב מוגזם ואני צריכה להישאר בבית
אני וחברות הולכות לטיול בצפון, ליומיים, אז אני פשוט הולכת להגיד להם ברגע שאני יוצאת מבית ופיזית לברוח
אני מרגישה רע, כי הם דואגים, אבל אני בת 20, ובחיים לא יצאתי לשום מקום, אני מדברת ברמה שגילית שרחובות הם בשורות של זוגיי ואי זוגיי רק בגיל 18 ועליתי לבד על אוטובוס בפעם הראשונה רק בגיל 18
אני רוצה לעוף מפה במהירות האפשרית
אני באמת רוצה ללכת אבל אני מרגישה ממש רע, אבל זאת פיזית הדרך היחידה ללכת