מי שעשה טירונות שיכנס

קודם כל מצטער לשמוע דבר שני איזו טירונות את עושה 02?

שואל השאלה:
02
אבל זה ממש לא ברמה של 02
כל החברות של מי שאיתי בפלוגה אומרות שזה ממש לא דומה ל02 שלהן
וגם אתמול דיברתי עם מישהו מהחבורה שלי שגם עושה 02 והוא אשכרה אמר שרוב הזמן שהיה לו זמן חופשי

לא היה לי דקה לנשום חוץ מבשעת טש שגם בה אני בלחץ

תקשיבי זאת תקופה מאוד קצרה את יכולה לעבור את זה. ותזכרי שהכל זה משחק כל המפקדות קצינות הן כולה גדולות ממך בשנה שנתיים זה הכל אל תקחי את זה קשה תשחקי איתם תמשחק זה עוד מעט ייגמר

הכי מבינה אותך בארץ
זה קשה ברמות ואני גם לא יודעת מאיפה למצוא את הכוחות לחזור מחר לבסיס (גם רק התחלתי טירונות)
תקשיבי תנסי לזכור שכל יום שעובר את מתקרבת לסיום הטירונות ולחזרה הביתה
תמצאי משהו שיחזיק אותך וייתן לך תקווה שם כמו שעות תש חזרה הביתה וכו
בסופו של דבר זה תקופה וזה יעבור לנו
בקשר לסגירת שבת אז תזכרי שהכל טוב בסגירת שבת את לא באמת עושה משהו, הרבה יותר חופשי לך מבחינת טלפון והזמן הפנוי שלך.
בסופו של דבר אני חושבת שמה שהכי יכניס לי הכל לפרופורציות זה השבת הראשונה שאני אסגור וזה פשוט יגרום לי להגיע לקצה גבול היכולת ואז הכל כבר יהיה קטן עליי ורגיל לי אז אולי זה ככה גם אצלך.
יאללה נעבור את זה קטן עלינוו

היי לך,
שומעת במילים שלך את תחושות המועקה וחוסר האונים שהחזרה לבסיס מעוררת בך. נדמה שהשילוב של המעבר החד למסגרת צבאית, יחד עם החום הכבד, העומס והדרישות הנוקשות, עשוי לייצר חוויה מציפה שמרגישה כמו סיר לחץ ייתכן שהמחשבה על הימים והשבועות הבאים נחווית כמו מסלול מתיש שקשה לראות את סופו, ומציפה בחששות כבדים.
כמה זה לא מובן מאליו שבתוך הסערה הרגשית והתשישות הזו, מצאת את המקום והכוחות לשתף במה שעובר עלייך.
לפעמים שיחה עם גורם פיקודי, פנייה לאיש מקצוע בבסיס או שיתוף אדם קרוב עשויים לסייע, לאפשר למישהו בסביבתך להבין מה עובר עלייך ולהביא מעט הקלה
כמתנדבת בעמותת סה"ר, מזמינה אותך להיכנס לצ'אט אישי ואנונימי, לפרוק את מה שיושב על הלב ואולי למצוא מעט הקלה ואוויר לנשימה בתוך ההתמודדות הזו
מצרפת לך קישור לצ'אט
שלך, מתנדבת סה"ר