איך להפסיק להיות אינטרוורט עם חרדה חברתית

תפסיקי לחשוב על מה יקרה אם

לשים פס על כולם

שואל השאלה:
איך עושים את זה^^

הצעד הכי פרקטי זה להבין שאת לא המחשבות שלך
את כנראה מתכננת כל דבר שאת רוצה לעשות בשכל, ועצם התכנון והמחשבה כן בריאה, אבל בסיטואציה שלך זה מונע ממך מלעשות את הפעולה עצמה ולהבין את התוצאה האמיתית שתתקבל.

את לא יכולה לשלוט בהכל, תלמדי להיות בחוסר שליטה, תלמדי להנות מהבלתי צפוי, הכל עניין של לעשות את הפעולה, זה קשה ברור, אין כפתור שצריך ללחוץ עליו, אבל פשוט תזכרי שאת לא המחשבות שלך, ושאת יכולה לעשות כל מה שאת רוצה.

להעז להרחיב את איזור הנוחות שלך
זה בא לידי ביטוי ביכולת שלך ליצור אינטרקציות עם אנשים גם אם לא נראה לך שהם רוצים בזה, להשתתף בכל מיני פורומים חברתיים גם אם את לא מכירה שם אף אחד(תנועות נוער, חוגים למיניהם וכו) , לעמוד יותר מול קהל, לדבר עם נותני שירות , להגיד את מה שיש לך להגיד ולא בשקט.
ברגע שאת מכניסה את עצמך לסיטואציות שיכולות להיות לך מאתגרות ואת מקבלת על עצמך את האתגר את גם בהכרח תלמדי להתמודד איתו תוך כדי תנועה ובסופו של דבר תרגישי מסוגלת קצת יותר ממה שהיית קודם.

אפשר לעשות סוויץ במוח אבל בדרך כלל זה לא עובד אם אתה לא בסביבה הנכונה שמדריכה אותך אז טיפולים פסיכולוגיים יעזרו

גם אני כזה אבל בייסיקלי מה שהאחרים אמרו למרות שזה קשה פשוט להשתנות לגמרי מה שכן אל תנסי להיות מישהי שאת לא אם את ממש רוצה לשנות דברים תעשי את זה בצורה שתהיה טובה לך
אבל אם היות כנה אני יודע שזה קשה פשוט להשתנות ככה
אז הדרך הכי טובה לדעתי זה פשוט לנסות למצוא חברים עם תחומי עניין דומים אם להשתנות זה קשה מדי

בתור אחת שגם סבלה מחרדה חברתית הלכתי לפסיכולוגית ששלחה אותי גם לפסיכיאטרית שנתנה לי מרשם לכדורים שממש עזרו לי מבחינת החרדה החברתית אבל החמיאו לי את הדיכאון
אבל אני יכולה להגיד לך שבאמת ללכת לפסיכולוגית זאת הייתה ההחלטה הכי טובה שלי וזה עזר לי ברמות עם החרדה החברתית

היי יקרה,
נשמע שיש כאן התמודדות לא פשוטה בין שני צרכים חזקים.
מצד אחד רצון לחברים, קרבה ושייכות, ומצד שני מפגש עם אנשים שמעורר הרבה חרדה ושואב ממך כוחות.
ממה ששיתפת, זה יכול להיות מאוד מתסכל לרצות קשר ובאותו זמן להרגיש שהקשר עצמו קשה ומעייף.
מתארת לעצמי כמה בודד זה יכול להרגיש, במיוחד כשיש רצון להיות בחברה אבל קשה להישאר בה לאורך זמן. ויכול להיות שהמחשבה שצריך "להפסיק להיות אינטרוורט" מוסיפה עוד לחץ על משהו שכבר קשה לך.
אולי לא צריך להפוך למישהי אחרת כדי שיהיו לך קשרים. יכול להיות שיש דרך למצוא קשרים שיתאימו לקצב ולכוחות שלך, שבהם אפשר להיות את בלי להרגיש שכל מפגש דורש ממך את כל האנרגיה.
אם מתאים לך, את מוזמנת להתכתב עם אחד או אחת ממתנדבי עמותת סה"ר בקישור המצורף. הם שם כדי להקשיב, להיות איתך ברגעים האלה ולהחזיק איתך את הקושי, ואולי להקל מעט.
לפעמים מקום שבו אפשר פשוט לדבר ולהיות מובנים יכול להרגיש קצת פחות לבד בתוך כל זה.
שלך,
מתנדבת סה"ר.