מה אתם עברתם בשנה האחרונה?

באוגוסט השתחררתי מהצבא ולא ידעתי מה לעשות עם החיים שלי. בצבא הייתה לי מעטפת ממש טובה של תזונאית, פסיכולוגית, אחות, רופאת יחידה ומפקדת מדהימה, ופתאום השתחררתי לכלום.

בספטמבר ניסיתי למצוא עבודה, אבל אחרי כל ראיון היה לי התקף חרדה והמצב הנפשי שלי ממש התדרדר. במקביל טסתי עם חברות לבודפשט ועם המשפחה לקפריסין.

באוקטובר אמא שלי החליטה להתגרש מאבא ומצאה בן זוג חדש, ואני טסתי עם חברה ללונדון להופעה של קייטי פרי. כשהמחשבות האובדניות התחזקו אחרי שחזרתי, הגעתי לראשונה למיון פסיכיאטרי והופניתי לאשפוז יום.

בנובמבר, באינטייק לאשפוז יום, הבינו שאני צריכה אשפוז מלא ובאותו יום התאשפזתי בכפר שאול לחודש וחצי. שם עברתי גם ועדה של ביטוח לאומי וקיבלתי לראשונה נכות נפשית. בסוף דצמבר עברתי לאשפוז יום לשלושה חודשים. בפברואר, תוך כדי האשפוז, טסתי עם אבא והאחים שלי לבולגריה לסקי, ובינתיים מצבי השתפר.

בסוף מרץ עברתי לסאמיט, קהילה למתבגרים עם נכות נפשית, בתוכנית של שלוש שנים. באפריל, אחרי חופשת פסח, עברתי שוב תקופה קשה של פוסט־טראומה, פלאשבקים ומיון, ולכן חזרתי לכפר שאול לחודש נוסף.

במאי השתחררתי, הלכתי להופעה של איתי לוי ונועה קירל, ושבועיים אחר כך חגגתי 21 באילת עם אמא. ביוני התחיל עומס גדול בסאמיט, התחלתי DBT ו-EMDR, והתחלתי לחפש עבודה כסייעת משלבת. אחרי כמה פעמים שהעירייה אמרה לי לא, בסוף התקבלתי והתחילה תקופה ארוכה של בירוקרטיה ומסמכים.

ביולי חברה טובה מאמריקה הגיעה לארץ וסיפרתי לה על כל מה שעברתי בשנה הזאת. במקביל אבא שלי התחתן עם בת הזוג שהכיר באתר היכרויות, והמשפחה השתנתה שוב: עכשיו יש את הבית של אמא עם בן הזוג והחתולה, ואת הבית של אבא עם אשתו והילד שלה. מזל שאני גרה בקהילה וחוזרת הביתה בעיקר בשבתות.

ועכשיו, באוגוסט, אני מחכה לרופא תעסוקתי שיאשר שאני כשירה לעבוד בבית ספר, כששנת הלימודים כבר ממש קרובה.

אמאלה, כמה עברתי בשנה אחת.