דתלשים, מה גרם לכם לקש האחרון להבין שאתם רוצים לצאת בשאלה?

כשאמא שלי נהייתה נכה אחרי ימים שלמים שבהם התפללתי ללא הפסקה שזה לא יקרה ושהיא תהיה בסדר

הבנתי שאני לא יכול לחיות כל היום במסגרת
ובסוף היה לי פציעה והבנתי שצריך לעצב גםהחיים לבד ולא כל הזמן תפילה

זה קרה לאט לאט לא יודע לומר

כשהבנתי שמי שברא הוא שם את הקושי של ההומואים וגם אומר להם לא להיות הומואים

אחרי שאני ואמא שלי התפללנו בלי סוף שיוציאו את אמא שלי לא אשמה עדיין החליטו להפיל עליה משהו שלא עשתה

לא יצאתי לגמרי בשאלה אבל אני לא מי שהייתי פעם איבדתי את האנשים הכי יקרים לי ביום אחד

יש לי שאלה אל כל מי שענה או שמי שזה פונה אליו. האם האמונה שלכם באלוהים הייתה תלויה במה שקורה לכם ולא מעבר?

אני חושב שהיו כמה קשים ששברו אבל ההכי גדול זה ה7/10
שאיך האל הרחמן והרחום שלנו נתן שדבר בסדר גודל כזה יקרה לעם שלך
זה לא תקין שתינוקות מתו ולא תקין שתינוקות נשארו בלי הורים
בלי שאף אחד מהם עשה משהו רע

ו המחשבה הזאת עוד התחילה בפטירה של הרב עובדיה יוסף ב2013 שנתתי לו בתמימות של ילד שנה מהחיים שלי ואחרי שעה הוא נפטר
משהו שם לא הסתדר לי עוד מאז אבל פחדתי לדבר על זה כי דברי כפירה

הבית ספר

אני יודע שלא קשור אבל אני רואה פה תשובות שהרבה פעמים שבגלל שהתפללו על כל מיני דברים וקרה חלילה הפוך , אז דבר ראשון אלוקים לא חייב לאף אחד כלום וגם אם לא שמע בקולנו זה לא אומר שהוא לא קיים (ולכל אחד יש את התיקון והמסלול שלו ולפעמים גם דברים שנראים לא טובים זה התיקון שלו בעולם וכדו ויש הרבה חשבונות שאין לנו מושג )

לא היה משהו אחד, זה היה תהליך. אבל אני חושבת שדבר אחד שמאוד השפיע היה כשעשו לנו שיחה על צניעות באולפנה.

כשדתיים זילזלו בי כשראו שאני מתמודדת עם חרדות

^^^ אנחנו ככ מתאמצים בשבילו שומרים שבת מתפללים מודים לו על דברים שהשגנו בעיקרון בעצמנו
ולא מקבלים תמורה איך אנחנו יכולים להיות ככ בטוחים בזה שיש מישהו שם בכלל אם אין תוצאות
התפללנו אליו בשביל שמשהו טוב יקרה וקרה הפוך

שואל השאלה:
^תראי רק בתור דתי אני אגיד שאנחנו חיים, עם ידיים, רגליים, משפחה, וכל זה קרה בזכותו.

אתה לא ממש יודע שזה בזכותו
יכול להיות שזה בעצם משהו אחר

התחילו לי שאלות כשלמדתי טיפה על אובולוציה, קיבלתי תשובות לזה, אבל התחלתי להתעניין על "למה בכלל להאמין?" מחדש. (בגיל 13 היה לי את זה בפעם הראשונה, ופתרתי את זה).
חקרתי המון, התווכחתי, קראתי ספרים, שמעתי פודקאסטים, וזה לא קרה באמת בבום, זה בהדרגתיות.
אני לא זוכר מה היה הרגע שאמרתי "אני דתלש", אבל זה היה בלתי נמנע. כנראה כי ניצחתי איזה אדם בוויכוח.