אני בתהליך של יציאה מדיכאון ואני מרגישה שינוי אבל פתאום מרגישה אותו דבר ואין התקדמות מאז החודשיים האחרונים למה ?

זה תקופות, בלי קשר גם אדם שלא חווה דיכאון לפעמים יש לו נפילות מתח
חשוב מאוד לא לשמוע בתחושות האלו וכן לנסות "להקל" על המצב
כמו לשמוע שירים שאוהבים, לראות סדרה שכיף לראות
לדבר עם חברים

זה ממש לא אומר שאין התקדמות. לפעמים דווקא כשמתחילים לצאת מתקופה קשה יש תקופות שמרגישות כמו חזרה לנקודת ההתחלה, וזה יכול להיות ממש מתסכל. התקדמות לא תמיד מרגישה כמו להיות שמחה יותר כל יום, לפעמים היא בדברים קטנים כמו להתמודד קצת יותר טוב עם יום קשה, לקום ולעשות דברים גם כשאין כוח או להתאושש מהר יותר מנפילה.

אם לפני חודשיים הרגשת שינוי ועכשיו שוב קשה לך, זה לא מוחק את מה שהיה. תנסי להסתכל על עצמך מלפני כמה חודשים ולבדוק אם יש דברים שהיום את עושה אחרת. ואם את מרגישה שהמצב תקוע או שיש ירידה במשקל, כן הייתי משתפת את המטפל/ת או הרופא/ה שלך ולא נשארת עם זה לבד. ❤

שואל השאלה:
כן אבל אם נגיד אני עובדת על הביטחון לאהוב את עצמי אני יגיע למקום הזה כי אני ממש עובדת על זה אבל רק לפני חודשיים הרגשתי שאני באמת יוצאת מהדיכאון ועכשיו אותו דבר ולפעמים יש לי נפילה שאין לי כוח לצאת מהבית וכאלה

הקטע הוא שאת לא באמת תדעי, אבל את צריכה להאמין בעצמך ולהסתכל קדימה שאת מנסה לעשות שינוי.
את תדעי ברגע שזה יברח לך מהראש, לאט לאט צעד צעד .
אולי כרגע לא רואה שינוי אבל זה בסדר, תמשיכי להילחם בעצמך , ותמשיכי לרצות לעשות לעצמך טוב .
את תיראי בעתיד את השינוי שאת רוצה , כל עוד את לא מוותרת לעצמך אז את תמיד עושה צעדים תזכרי את זה.

רגרסיה וירידות הן חלק משמעותי ובלתי נפרד מהעליות וההתקדמות, אז אל תבהלי מזה, את בסדר גמור ❤ ובכלל
גם אם השינוי מרגיש לך פתאום קטן הוא בכל זאת קיים וזה מספיק כדי שתהיי גאה בעצמך על זה זה לא פשוט בכלל!

ושינוי זה לא משהו שקורה בין רגע, תהיי סבלנית לעצמך
גם כשתגיעי בעזרת ה' לאן שאת רוצה מול עצמך תופתעי לגלות שיהיו לך עדיין ימים טובים יותר וטובים פחות. זה היופי וזה לא אומר עלייך דבר

קורה גם לי. במהלך ההחלמה יש הרבה פעם צעדים אחורה ואז התקדמות. בסוף ההתקדמות גוברת על הרגרסיה

חודשיים זה כלום

אנונימית יקרה,

קוראת את מה שכתבת ואפשר להבין את עוצמת הפחד שעולה מהפוסט שלך. משתמע מדברייך כמה ההתקדמות ביציאה מהדכאון חשובה לך ואת נמצאת בתוכה ולכן החשש שאולי לא תתקדמי עוד ייתכן וגרום לך לבהלה ולחץ. הרצון שלך לפרוק מרגיש טבעי ביותר, אולי תמצאי אדם קרוב שתוכלי לשתף במה שעובר עלייך ואולי לפעמים נוח יותר לשוחח עם אדם שאנחנו לא מכירים. הרצון למצוא את התשובות שיעזרו לך הוא מובן ולכן הבחירה לכתוב כאן, לא מובנת מאליה ומאפשרת לנו לחבק אותך, ולהציע לך יד תומכת, ואולי זה יאפשר לך לראות כמה נקודות של אור ופורקן בתוך המחשבות שלך. חשוב לנו שלא תישארי עם זה לבד. לפעמים אנחנו זקוקים לשיחה או יד מכוונת של אדם שלא מכיר אותנו ונוכל לשתף את הרגשות והתחושות שלנו באופן חופשי ופתוח. אצלנו בסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) יש אפשרות לפנות לצ'אט שם תוכלי להתכתב באופן אנונימי עם מתנדב/ת של סה"ר שי/תקשיב לך. אם תבחרי באפשרות הזאת מצרפת לך לכאן את הלינק לצ'אט
שלך,
מתנדבת סה"ר