6 תשובות
תנסי כמה שיותר להתמקד בעצמך כרגע ולנסות כמה שפחות לחשוב שלילי ועל המצב כרגע
שואל השאלה:
אני פשוט מרגישה שממש קשה לי לצאת מהאיזור נוחות שלי שזה הפרטיות שלי, הבית, כאילו לא יודעת למה כל כך קשה לי עם זה
אני פשוט מרגישה שממש קשה לי לצאת מהאיזור נוחות שלי שזה הפרטיות שלי, הבית, כאילו לא יודעת למה כל כך קשה לי עם זה
אנונימית
נסי להשתחרר גם עם זה בקטנה לאט
תנסי לצאת לקנות משהו ואז ללכת לראות סרט ודברים כאלה
תנסי לצאת מאזור הנוחות ולאט לאט לפתח לעוד דברים
תנסי לצאת לקנות משהו ואז ללכת לראות סרט ודברים כאלה
תנסי לצאת מאזור הנוחות ולאט לאט לפתח לעוד דברים
שואל השאלה:
תודה רבה לכם אני אנסה לאט לאט, גם קבעתי תור לפסיכיאטר לעוד 3 חודש לצערי זה הכי קרוב אבל מקווה שאני אקום מהכל
תודה רבה לכם אני אנסה לאט לאט, גם קבעתי תור לפסיכיאטר לעוד 3 חודש לצערי זה הכי קרוב אבל מקווה שאני אקום מהכל
אנונימית
וואי מקווה בשבילך רק לטוב
היי לך,
מהמילים שלך עולה שאת מתמודדת בתקופה האחרונה עם כמה כאבים בבת אחת. המשברים שחווית, אובדן החברה הקרובה והקושי הבריאותי, לצד החרדות והמחשבות, נשמעים כמו עומס גדול שמותיר אותך מותשת וחסרת כוחות. יכולה לשער כמה מבלבל ומפחיד להרגיש שאינך מוצאת את עצמך ושאינך יודעת עוד מה לעשות.
כשאת סגורה בבית, ייתכן שכל מה שעובר עלייך מרגיש עוצמתי עוד יותר. הבקשה שלך שמי שיכול ייכנס נשמעת כמו צורך שמישהו יראה את המצוקה שלך ויהיה איתך לרגע. לא מובן מאליו שבתוך תחושת האובדן וחוסר הכוחות הצלחת לכתוב ולבקש שיקשיבו לך.
בתגובות כתבת שתנסי להתקדם לאט לאט ושאת מקווה לקום מכל מה שעובר עלייך. סיפרת גם שקבעת תור לפסיכיאטר, אך נאלצת להמתין שלושה חודשים. יכולה לשער כמה רחוק התור הזה אולי מרגיש כשאת זקוקה לעזרה כבר עכשיו. עד שיגיע, חשוב שלא תישארי לבד עם כל מה שאת נושאת. אולי יש אדם קרוב או גורם מקצועי נוסף שתוכלי לשתף במצבך ולבקש שיהיה לצדך בתקופה הזו.
אם תרגישי שזה נכון עבורך, תדעי שאנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך. את מוזמנת לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף. מצרפת קישור לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר
מהמילים שלך עולה שאת מתמודדת בתקופה האחרונה עם כמה כאבים בבת אחת. המשברים שחווית, אובדן החברה הקרובה והקושי הבריאותי, לצד החרדות והמחשבות, נשמעים כמו עומס גדול שמותיר אותך מותשת וחסרת כוחות. יכולה לשער כמה מבלבל ומפחיד להרגיש שאינך מוצאת את עצמך ושאינך יודעת עוד מה לעשות.
כשאת סגורה בבית, ייתכן שכל מה שעובר עלייך מרגיש עוצמתי עוד יותר. הבקשה שלך שמי שיכול ייכנס נשמעת כמו צורך שמישהו יראה את המצוקה שלך ויהיה איתך לרגע. לא מובן מאליו שבתוך תחושת האובדן וחוסר הכוחות הצלחת לכתוב ולבקש שיקשיבו לך.
בתגובות כתבת שתנסי להתקדם לאט לאט ושאת מקווה לקום מכל מה שעובר עלייך. סיפרת גם שקבעת תור לפסיכיאטר, אך נאלצת להמתין שלושה חודשים. יכולה לשער כמה רחוק התור הזה אולי מרגיש כשאת זקוקה לעזרה כבר עכשיו. עד שיגיע, חשוב שלא תישארי לבד עם כל מה שאת נושאת. אולי יש אדם קרוב או גורם מקצועי נוסף שתוכלי לשתף במצבך ולבקש שיהיה לצדך בתקופה הזו.
אם תרגישי שזה נכון עבורך, תדעי שאנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך. את מוזמנת לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף. מצרפת קישור לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: