אני מרגישה כמו סקווידוויד ולידי יושב בובספוג (פריקה).

יש לי מישהו במשרד משותף שהוא פשוט... טיפש.
אין דרך אחרת להגיד את זה.
יש לו צחוק מוזר, הוא קרציה, הוא רואה טיקטוק בקול, מפהק בקול... יש לו צחקוק מעצבן כזה שהוא דופק כל משפט שני. הוא נשמה טובה אבל לא נעים להיות לידו, בטח שלא ביום יום. אני מפתחת אלרגיה אפילו לקול שלו.
היה לי הכי מושלם בעולם בעבודה ולאט לאט אני מרגישה שאני הולכת ומאבדת את זה.
קשה לי להתרכז ולעשות אפילו דברים שאני אוהבת.
לעבור משרד זאת לא אופציה (יש מחסן קטן עם מחשב שאני בורחת אליו ברגעים ממש קשים) אבל אני יודעת שזה לא פתרון.
גם ככה לא נשאר לי עוד הרבה זמן בעבודה הזאת אבל עם כל יום שעובר אני נעשית ממורמרת ופוגעת בשמיעה שלי אקטיבית עם אוזניות על ווליום חזק.
כבר התלוננתי עליו פעם אחת כשהוא נדבק אליי יותר מדי (לא בקטע של הטרדה, בקטע של אין מרחב אישי והוא היה תלוי בי).
אבל כל דבר קטן בו כבר מעצבן אותי.
אני לא מסוגלת להתרכז או להיות יעילה כמו שהייתי... וזה ממש מבאס.