אני מרגיש שאני מעיק על כל בן אדם שאני מדבר איתו ושהוא לא רוצה לדבר איתי

עוד יגיעו האנשים הנכונים שיהנו לדבר איתך אני מבטיח לך! אל תאבד תקווה אחי אני בטוח שאתה מעניין פשוט עוד לא מצאת את החברים הנכונים

מבינה אותך, זה באמת מבאס להרגיש שאתה כל הזמן מנסה לדבר עם אנשים ובסוף מרגיש שהם לא באמת מתעניינים. אבל אל תחשוב שזה אומר שמשהו לא בסדר בך , יכול להיות שפשוט עוד לא מצאת את האנשים שאתה באמת מתחבר אליהם והם אליך ואם אתה רוצה לפרוק עוד או לדבר אתה יכול לפנות

שואל השאלה:
^^ שמע אני מרגיש תמיד כמו אנפיסי אבל אני לא
פשוט אנשים אפילו לא נותנים לי להראות אישיות וישר מתייחסים אליי יבש או חרא

אז זה לא האנשים בשבילך אחי

שואל השאלה:
^כן אני מבין אבל לצערי זה די איך שהרגשתי כל החיים שלי
ונמאס לי מזה
גם אני מרגיש שאני לא חשוב לאף אחד
כאילו ה absence שלי לא יהיה חשוב לאף אחד חוץ מהמשפחה שלי

שואל השאלה:
כאילו אין לי הרבה חברים והחברים שיש לי בשבילם אני סתם עוד חבר

אני לגמרי מבין אותך.. יש לי חבר טוב אחד בכל ה21 שנים שאני חי

שואל השאלה:
כן הבעיה שלי אין אחד
יש לי חברים אבל הם לא באמת כאלה חברים

היי לך,
נשמע שאתה כמה לקשר שבו תרגיש רצוי ומשמעותי, אך שוב ושוב יוצא משיחות בתחושה שהאדם שמולך אינו מתעניין בך או רוצה בקרבתך. יכולה לשער כמה כואב לנסות להתקרב לאחרים, ובמקום להרגיש שנוצר חיבור, להישאר עם המחשבה שאתה מעיק ושנוכחותך אינה חשובה להם.
כתבת שיש לך חברים, אבל אינך בטוח אם הם באמת קרובים אליך או שאתה עבורם רק עוד חבר. נדמה שלא רק מספר החברים מעסיק אותך, אלא השאלה אם יש מישהו שבאמת רואה אותך ובוחר בקשר איתך. אולי חוסר הוודאות הזה גורם גם לשיחות קצרות או לחוסר עניין רגעי להרגיש כמו אישור לפחד שאינך משמעותי לאחרים.
שיתפת גם שאתה מרגיש שאם לא היית, הדבר לא היה משנה לאיש מלבד משפחתך. המשפט הזה נשמע כואב במיוחד וחשוב לא להישאר איתו לבד.
אם תרגיש שזה נכון עבורך, תדע שאנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך. אתה מוזמן לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף. מצרפת קישור לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר