למה אנשים מופנמים כל כך אוהבים להיות לבד?

לא תמיד אוהבים
יש כאלה שפשוט אוהבים שקט לעצמם לפעמים

שואל השאלה:
מדובר על אנשים שמעדיפים להיות לבד מאשר עם אנשים

כי הם שואבים אנרגיה חברתית מבדידות

לא שונאת אנשים
פשוט ייצרתי לעצמי בועה ואני לא רוצה לצאת ממנה
אני מרגישה הכי בטוחה ולא פגועה לבד
ואני מבינה את עצמי הכי טוב

א. אין למה לשנוא אנשים אם טוב להם והם לא עושים רע לאחרים, אולי הדרך שלהם למנוע מבוכה וכדומה מאחרים ומעצמם זה בדיוק ככה? לגלות את עצמם?
ב. אני לא מופנם, אבל אני מאוד אוהב להיות לבד בתקופות מסויימות, אפילו כמה שבועות ואף חודשים, המומנטום והחוסר ברעש מכריח אותי להקשיב לעצמי.

נוח לי בעולמי הפנימי
לא שונאת אנשים, אוהבת להיות עם עצמי
וכיף להיות לבד

אני פשוט לרוב לא מרגיש צורך לדבר עם אנשים, מעדיף להישאר אני עם המחשבות שלי
נדיר מאוד שאני מוצא מישהו שאשכרה כל פעם שאני רואה אותו יש לי חשק לדבר איתו

מבנה אישיות.. ככה עובד המוח שלי

אני כזה. יש לי חרדה חברתית. אני מפחד מאינטראקציה עם בני אדם ובכללי רק העובדה שילדים או אנשים מסתכלים עליי זה צובט אותי בלב. וכשאני לבד כמו למשל ב4 בלילה כשכולם ישנים. אני מרגיש שאני יכול להיות אני. לבד. בלי שום דעה של אף אחד. בלי אף אחד ששופט אותי או את המחשבות שלי. פשוט אני לבד. ואני מרגיש ברגעים האלה הכי שמח שיש

אני ככה אני אוהבת להיות עם חברות
אבל במקביל יש זמנים שאני מעדיפה לעשות זמן איכות עם עצמי

מרגיש בטוח ונעים פשוט
אבל לא רק להיות לבד
פשוט עם האנשים שקרובים עליי ושאני סומכת עליהם

זה הטבע האופי שלהם ככה הם גדלו כל אחד שונה מהשני

אני לא שונאת אנשים אני פשוט אוהבת את השקט שלי
לא תמיד הייתי מופנמת
ביסודי הייתי הכי חברותית ומוקפת בחברים אבל משהו בחטיבה ובתיכון השתנה (זו הייתה תקופת הקורונה כשישבנו בסגר, לא ראינו אנשים) ונהיה לי מאוד קשה להכיר חברים ולפתח שיחות.
אני אוהבת את הבועה השקטה שלי, לעשות את התחביבים שלי לבד, להיות עם המשפחה
ומרוב שאני אוהבת להיות לבד היו כמה פעמים שניסיתי להביא חברות הביתה/לבוא אליהן או לצאת ביחד למקומות, נמאס לי מאוד מהר ורציתי לחזור לשקט שלי.

לא כל המופנמים אוהבים להיות לבד/ נוהגים לבודד את עצמם.
בכללי למופנמים קורה שקשה יותר לגשת לאנשים/ יותר מעייף אותם להיות בחברה של הרבה אנשים במקביל לאורך זמן.. יעדיפו קשרים של אחד על אחד, כי אז גם יוכלו להיות יותר בשיח.
אני גם לא חושבת שזה בהכרח שכל מי שאוהב להיות לבד ולהתבודד הוא בהכרח מופנם.
יש כאלה שבלי קשר באמת פחות אוהבים להיות עם אנשים/ לא אוהבים אנשים.. אבל אצל מופנמים לרוב זאת לא הסיבה.
והבן אדם יכול להיות מאוד חברותי ואפילו יוזם (גם כשזה לא הדבר הכי נוח למופנם)- אבל פשוט בקשרים וסיטואציות של הרבה אנשים במקביל זה יכול להעמיס. ואני חושבת שבלי קשר אם אתה מופנם או לא- צריך ללמוד להנות גם מהלבד.. לא להיות כל הזמן ולהתנזר מאנשים, אבל כן לדעת להנות מזה ולא להיות תלוי באחרים.
אגב, אומרת את זה בתור מופנמת.. שאני יכולה להעיד שאני מאוד חברותית ובדרכ זאת שיוזמת ונגשת.

אני אגיד לך מהנקודת מבט שלי, בתור אחת שרוב הזמן לבד.
זה באמת כיף, כי אין את הלחץ של החברה. אירועים חברתיים סוחטים ממני המון אנרגיות.
עכשיו, אתה כתבת "מופנמים", ואז כתבת "אנשים שמעדיפים להיות לבד", אבל זה לא אותו הדבר. יש המון מופנמים שאוהבים להיות בחברה, פשוט עם מעט אנשים, לרוב אחד או שניים, כי הם צריכים סביבה יותר קטנה וזה נוח להם.
אני גם חושבת שלהיות הרבה לבד לא בהכרח אומר שמשהו לא בסדר. לפעמים, דווקא כשאין כל הזמן אנשים סביבך, יש לך יותר זמן להכיר את עצמך, לחשוב, לעשות דברים שאת אוהבת ולהיות פשוט את, בלי הלחץ להתאים את עצמך לאחרים.

אני מופנם יחסית
לפעמים זה משעמם ומדכא אבל אני אוהב להיות לבד כי זה זמן שאני לא צריך להתייחס לאנשים אחרים לא צריך לשים לב לאף אחד אני לא צריך לשים לב להתנהגות שלי.
זה הזמן שאתה הכי חופשי

לא בטוחה שאני מופנמת אבל אני כן ממש מעדיפה להיות לבד רוב הזמן וגם אחרי שאני המון זמן עם אנשים אני מרגישה שאני צריכה את השקט שלי ופשוט להיות לבד כמה שעות אותי לפחות זה לא מדכא ואפילו ממש כיף לי אבל אני כן צריכה בסופו של דבר חברה כמו כל בן אדם אחר

^אני לא שונא אנשים אבל באיזשהו שלב הם מעייפים ואני לא מסוגל להתרכז בעצמי כשמישהו אחר נמצא

אוהבת את השקט שלי ובשקט הזה הוא הרבה יותר מרעש בחוץ כי ברעש בחוץ אני סובלת לכל דבר זה מקשה עליי ממיליון סיבות ובפנים יש את העוגן הפנימי והשקט לחשוב כי אם תמיד סוער מבפנים אז קשה שיהיה גם סןער מבחוץ

זה לא נובע משנאה לאנשים בכלל, להפך
נעים לי בעולם הפנימי שלי, אני מרגישה בנוח לשבת במחשבות שלי. אני פשוט מאד בטוחה ביחסים בין האני לעצמי שלי, אוהבת להכיר את עצמי ויודעת להעסיק את עצמי. אני לא צמאה להתעסקות עם אנשים, אבל אני כן חברותית, אני כן אוהבת לצאת מהבית, ויחסי האנוש 10/10 אז מבטיחה שזה לא משנאה, אלא פשוטו כמשמעו ממקום מופנם ושקט. כשיש עולם פנימי עשיר העולם החיצוני נראה פחות מגרה

יש להם עולם פנימי עשיר

כי זה שואב מהם הרבה אנרגיה להיות בסביבת אנשים וזה מתיש
לבד אפשר לצבור אנרגיה ולהיטען מחדש

אני לא שונאת אנשים
כמו שאת נהנית להיות בחרת אנשים יותר אז ככה זה אצלנו יש אנשים שלהיות לבד אצלם זה יותר מהנה מלהיות עם החברה

הגיוני שיהיה לך קשה להבין זאת בגלל שאת לא כזאת וזה בסדר

כי זה המקום הבטוח שלהם
כי הם התרגלו מגיל קטן שכשאתה לבד אף אחד לא יכול לפגוע בך
כנראה נובע מטראומה כלשהי
אין משהו שאי אפשר לרפא 3>

כי אינטראקציות ורעש יכולים לעייף ולהציף.
אני נהנת הרבה יותר לבד או עם חברה אחת/שתיים, הרבה פעמים מופנמים בונים לעצמם עולם פנימי שטוב להם בו.

אוסיף גם שיש להם ערך לחברויות עמוקות
והם בוחרים חברים בפינצטה
ווייב קרוליין בסט למי שמכיר
שאגב זאת דוגמא למישהי מוחצנת אבל שגם נורא זקוקה לפרטיות שלה. פה באה לידי ביטוי המופנמות.

^^^זה לא דבר רע ולא צריך לחוות טראומות כדי לאהוב להיות לבד
להיות מופנם זה מולד זה לא דבר רע