היי, פריקה קצרה סוגשל

בזמן האחרון אני מרגישה דכאונית ומדוכאת בכללי.
תמיד הייתי במצב דכאוני, אבל עכשיו עוד יותר, קשה לי לקום לעבודה, לדבר עם אנשים
ולפני שלושה ימים אני ובן הזוג שלי נפרדנו סופית..
אין לי עם מי לדבר כי כל החברות שלי או שהן בצבא, או שעובדות, ויש כאלה שניתקתי קשר איתן.
אני לא יודעת מה לעשות כי אני מפחדת מלהשאר לבד, בבית אין לי ממי לבקש עזרה, אבא שלי במילואים מאז ה7.10, ואמא שלי לא איכפת לה מכלום, גם כשאני מנסה לדבר איתה בסוף זה יוצר ריב.
אין לי מקום בטוח כביכול.
יש לי מקום בטוח וזה בובות, אני אוספת בובות וכשרע לי אני קונה בובות, עובדת בשביל להרשות לעצמי את הטיפת אושר הזאת שזה נותן, אבל זה נותן לי ממש ליום אחד וזהו.
זה כמו סמים, האפקט הוא לקצת זמן.
ואני לא יודעת איך להיגמל מזה, כי בכל זאת משכורות שלמות הולכות לי על "התחביב" הזה.
מה אני עושה עם עצמי? קשה לחיות בלופ של עצב, קניית בובה, לחכות, לקבל את הבובה, שמחה, ומחדש..