איך משיגים כישורים חברתיים? זה מפחיד אותי לפנות לאנשים

להתנסות

זה סקיל שמפתחים ומתרגלים
ככל שנחשפים לסיטואציות חברתיות יותר ואוזרים אומץ ככה יותר נהיים מיומנים

מפתחים לאט לאט.זה מתחיל מלבנות ביטחון עצמי ולהבין מה גורם לפחד לדבר עם אנשים ואז מוצאים לזה פיתרון
זה לוקח זמן

היי
תנסי להתאמן על מישהו קרוב

שואל השאלה:
אבל איך לדבר עם אנשים כשאני ברגע? כשהם יוצרים איתי קשר עין זה מפחיד מדי ואין לי מושג מה לעשות ואז נתקעות לי כל המילים

אני מבין את זה לגמרי
לאט לאט בקצב שלך
תנסי לחשוב על משפט פתיחה שיהיה לך בראש , כמו היי מה קורה? או משהו

ואי, קודם כל זה שכתבת את זה ככה כל כך פותח את הלב, כי ה"עדיף לא לדבר בכלל" הזה הוא בדיוק המקום הכי בודד בעולם.

הקטע עם חרדה חברתית זה שהיא גורמת להרגיש שכולם מסתכלים עם זכוכית מגדלת על כל פשלה, ושלאחרים יש איזו חוברת הפעלה סודית לחברה שלך אין. אבל האמת היא שכולם מרגישים לפעמים פחד מלהיראות מוזר, פשוט אצלך זה בווליום פי אלף.

אם רוצים להתחיל לעשות סדקים בחומה הזו בלי להתרסק, לא חייבים להפוך ישר למסמר הערב:

להוריד את הציפיות מהשלמות: מותר לגמגם, מותר להגיד משהו עקום, מותר להסמיק. רוב האנשים עסוקים בעיקר בעצמם ולא יזכרו שום דבר חריג שקרה.

צעדים מיקרוסקופיים: להתחיל בדברים הכי קטנים בלי סיכון חיוך לקופאית, להגיד "תודה רבה ויום טוב" עם מבט בעיניים, או בוקר טוב קליל. זה מאמן את המוח לראות שלא קורה שום דבר רע.

לזכור שאנשים אוהבים לדבר על עצמם: כשאין מושג מה להגיד, שאלה פשוטה על משהו שקורה מסביב או התייחסות למשהו בסביבה זו דרך מעולה לפתוח שיחה בלי להמציא את הגלגל.

תני לעצמך קרדיט ענק על עצם זה שאת מעלה את זה ומנסה. לא צריך להיות מושלמת, צעד אחד קטן וזהו

זה כל כך מובן, כי קשר עין ישיר בתוך רגע של לחץ זה כמו זרקור מסנוור שמרגיש שכולם מסתכלים רק עלייך. ברגע הזה המוח פשוט נכנס להיפר-דרייב, הדופק עולה, והמילים כאילו בורחות מהראש כי כל מה שאת חושבת עליו זה 'הצילו, איפה אני מתחבאת'.

כדי לא להינעל לגמרי ברגעים כאלה, עוזר להשתמש בכמה טריקים קטנים שמורידים את מפלס הלחץ בלי להכריח אותך להסתכל למישהו בעיניים בכוח:

לא חייבים קשר עין ישיר בולש: אפשר להסתכל לרגע על הגבות של הבן אדם, על האף, או אפילו על הכתף שלו בזמן שהוא מדבר. מבחינתו את מסתכלת עליו וקשובה, ומבחינתך זה מוריד את העוצמה של ה"זכוכית המגדלת".

לתת לעצמך "פסק זמן" מותר: מותר לגמרי להגיד משהו קצרצר שקונה לך שניות של אוויר בלי לשתוק מוזר, כמו "שנייה, אני חושבת על זה רגע" או "וואו, שאלה טובה". זה משחרר את הלחץ של "אני חייבת לענות מיד מושלם".

להתמקד במשהו פיזי: תנועה קטנה כמו לסדר את התיק, להחזיק כוס קפה או אפילו לשים יד על היד השנייה יכולה לעזור לקרקע את הגוף ברגעים שהכול מרגיש כאילו הוא מתערער.

את לא צריכה להילחם בזה בכוח או להפוך לאדם הכי זורם בחדר בן רגע. עצם זה שאת מבינה מה קורה לך בגוף באותו רגע זה כבר חצי הדרך. פשוט לנשום עמוק ולתת לעצמך את הזמן שאת צריכה.

אין לך מושג כמה אני מבין אותך הייתי בול כמוך עד שבאמת החלטתי לדבר
זה סקיל שבונים לאט לאט