היום שאני חושבת על זה.. זה היה ממש מוזר מצד הבית ספר

זה היה קצת מוזר בדיעבד

כשהייתי ביסודי היה לי חבר אוטיסט, והיינו חברים במשך כמה שנים. באמת הייתי חברה שלו כי רציתי, הוא היה פשוט חבר שלי ולא הרגשתי שאני עושה לו טובה או משהו כזה.
בפועל כמעט אף אחד אחר לא באמת היה חבר שלו, ואני הייתי די היחידה שהייתה איתו באופן קבוע וזה אפילו גרם לילדים לא לשחק גם איתי.
ואז בכיתה ה התחילו לתת פרסים לבנות שהסכימו לשחק איתו בהפסקות ולשבח אותן על זה כאילו ממש אחרי כל הפסקה להגיד בקול מי משחק עם הילד וכמה זה מעשה טוב. וזה משהו שממש נשאר לי בראש עד היום, כי אני זוכרת שחשבתי לעצמי שאני חברה שלו כבר שנים, למה פתאום מישהי שמשחקת איתו מקבלת פרס על זה?
אני יודעת שהכוונה של בית הספר כנראה הייתה טובה והם רצו לגרום לילדים לשלב אותו יותר, אבל בדיעבד זה מרגיש לי קצת מוזר להפוך משחק עם ילד אחר למעשה טוב שמקבלים עליו פרס.
גם מעניין אותי איך זה היה נראה מהצד שלו. כי אם אני הייתי במקומו, אני חושבת שהייתי מרגישה קצת מוזר לגלות שאנשים מקבלים פרסים על זה שהם מבלים איתי.

מה אתם חושבים על זה?