6 תשובות
כמו שזה , סובלים ומתמודדים לבד
לא מומלץ גם אם לא הורים אז אולי לספר למישהו קרוב
לא מומלץ גם אם לא הורים אז אולי לספר למישהו קרוב
כדאי לך לפחות לספר למישהו שאתה מרגיש בנוח אליו אם לא להורים
לעשות דברים למרות זה ביום יום עד כמה שאתה מצליח
לעשות דברים למרות זה ביום יום עד כמה שאתה מצליח
חרדה חברתית זה לא ממש משהו שקל להעביר, אבל אתה לא חייב לספר להןרים ואני יכולה להגיד לך מה הקל עלי באופן אישי בקשר לזה.
עד לא הרבה זמן זה נורא נכח בחיי - לא הייתי מדברת בבית ספר כמעט בכלל, לא יכולתי ללכת למקומות על עוד אנשים בין אם אני מכירה או לא והיה לי קושי בלמצוא עבודה מהפחד להתחיל מקום חדש עם אנשים חדשים.
בסוף מה שעזר לי זה לזרוק את עצמי למים בהדרגה. זה מתחיל בלנסות להשתלב באינטרקציות נורא שוליות של אנשים סביבך, שיחות קטנות ורק להביע אפילו איזו הסכמה, שתרגיש שאתה חלק.
זה ממשיך בעיניין העבודה שאני יכולה להגיד שזה ממש עזר לי. עבודה ראשונה שלי כשירות לקוחות נורא עזרה לי לבנות איזה ביטחון קטן מול אנשים מה שלאחר מכן עבר לעבודה שמחייבת אינטרקציה מול אנשים (קופה). בסוף זה ההבנה שאף אחד לא מכיר אותך של ואתה יכול לבנות תדמית חדשה לגמרי.
מה שעוד עזר לי זה למצוא את השקט בלבד. למצוא את המספיק ביטחון ללכת למקומות לבד - אצלי זה גם נבע מזה שלא היו לי ממש חברים ובכל זאת רציתי להנות אז זה פלוס(:
בית קפה לבד, קולנוע, ים, סיבוב בתל אביב וכו', זה באמת עזר לי, לא להסתמך על אנשים.
בנוסף עזר לי המסגרת של השנת שירות שהייתי בה אבל זה יכול לעבוד גם בצבא שאני נורא ממליצה על בסיס סגור לאנשים כמונו. להכריח את עצמנו להתקע על האנשים לנסות להתחבר כי מניסיון, אחרת זה לא יעבוד ויש סיכוי ששום דבר לא יתפתח כנראה בבסיס פתוח כשאתה בעל חרדה חברתית..
בסוף צריך ללמוד לחיות איתה, לא חייב להלחם בזה כי זה חלק ממך.
עד לא הרבה זמן זה נורא נכח בחיי - לא הייתי מדברת בבית ספר כמעט בכלל, לא יכולתי ללכת למקומות על עוד אנשים בין אם אני מכירה או לא והיה לי קושי בלמצוא עבודה מהפחד להתחיל מקום חדש עם אנשים חדשים.
בסוף מה שעזר לי זה לזרוק את עצמי למים בהדרגה. זה מתחיל בלנסות להשתלב באינטרקציות נורא שוליות של אנשים סביבך, שיחות קטנות ורק להביע אפילו איזו הסכמה, שתרגיש שאתה חלק.
זה ממשיך בעיניין העבודה שאני יכולה להגיד שזה ממש עזר לי. עבודה ראשונה שלי כשירות לקוחות נורא עזרה לי לבנות איזה ביטחון קטן מול אנשים מה שלאחר מכן עבר לעבודה שמחייבת אינטרקציה מול אנשים (קופה). בסוף זה ההבנה שאף אחד לא מכיר אותך של ואתה יכול לבנות תדמית חדשה לגמרי.
מה שעוד עזר לי זה למצוא את השקט בלבד. למצוא את המספיק ביטחון ללכת למקומות לבד - אצלי זה גם נבע מזה שלא היו לי ממש חברים ובכל זאת רציתי להנות אז זה פלוס(:
בית קפה לבד, קולנוע, ים, סיבוב בתל אביב וכו', זה באמת עזר לי, לא להסתמך על אנשים.
בנוסף עזר לי המסגרת של השנת שירות שהייתי בה אבל זה יכול לעבוד גם בצבא שאני נורא ממליצה על בסיס סגור לאנשים כמונו. להכריח את עצמנו להתקע על האנשים לנסות להתחבר כי מניסיון, אחרת זה לא יעבוד ויש סיכוי ששום דבר לא יתפתח כנראה בבסיס פתוח כשאתה בעל חרדה חברתית..
בסוף צריך ללמוד לחיות איתה, לא חייב להלחם בזה כי זה חלק ממך.
הדרך להתקדם עם זה זה לשים את עצמך בסיטואציות שקצת מחוץ לתחום הנוחות שלך ובהדרגה לצאת יותר ויותר מהמסגרת שנוח בה.
פעם נורא חששתי לפנות לאנשים, וגם נורא חששתי להירשם למכון כי לא ידעתי מה לעשות ואיך אני אסתדר שם ודחפתי את עצמי לעשות את זה בכל זאת ועכשיו זה דברים שאני עושה בלי לחשוב עליהם יותר מדי.
זה קשה, זה איטי, זה לוקח זמן אבל תאמין בעצמך, אתה מסוגל ליותר משאתה חושב.
בסוף זה לא ממש הולך אבל אפשר ללמוד להסתדר עם זה.
פעם נורא חששתי לפנות לאנשים, וגם נורא חששתי להירשם למכון כי לא ידעתי מה לעשות ואיך אני אסתדר שם ודחפתי את עצמי לעשות את זה בכל זאת ועכשיו זה דברים שאני עושה בלי לחשוב עליהם יותר מדי.
זה קשה, זה איטי, זה לוקח זמן אבל תאמין בעצמך, אתה מסוגל ליותר משאתה חושב.
בסוף זה לא ממש הולך אבל אפשר ללמוד להסתדר עם זה.
את יכולה לדבר עם המחנכת או עם היועצת בבית ספר זה חלק מהתפקיד שלהם. חרדה חברתית נובעת מבעיות עמוקות יותר שצריך לבדוק ולטפל.
היי לך,
שומעת מבין המלים והשאלה שאתה מעלה תחושת מעמסה לא פשוטה. שומעת גם אכפתיות גדולה ורצון עמוק לגונן על ההורים שלך ולא להכביד עליהם, וזה כשלעצמו מעיד על אולי הרגישות הגדולה שיש בך, אך גם מדגיש את המעמסה שאתה כנראה חווה בסיטואציה הזאת...
מתארת לי שההתמודדות עם החרדה החברתית לכשעצמה מביאה איתה לא מעט עומס, מורכבות וחשש. ונראה שהשילוב בין הקושי שאתה חווה בתוכך לבין החשש להדאיג אותם, מציף גם תחושה קשה של לבד.
הבחירה שלך לכתוב כאן את מה שכל כך מציף וכואב, אינה מובנת מאליה, ונדמה לי שזה דורש כח ואומץ, ומעיד על הרצון לחלוק ולהוריד מהלב.
אולי תוכל לחשוב על מישהו או מישהי בסביבתך הקרובה, שמכיר אותך מקרוב, שתוכל לשתף בתחושות שלך, אדם שתרגיש שאתה יכול לשתף מבלי שישפוט אותך. לפעמים עצם השיתוף, יכול לעזור להקל ולו במעט על התחושות. .
אם תרגיש שזה נכון עבורך, אתה מוזמן לפנות לצ'אט באתר שלנו, זהו מרחב אנונימי ולא שיפוטי, שבו תוכל לקיים שיחה אישית, על מה שעובר עלייך, בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
מוזמן גם להיכנס לאתר שלנו בו תכול למצא מידע שעשוי לסייע לך https://mysahar.org/sl/ae67x0
שלך,
מתנדבת סה"ר
שומעת מבין המלים והשאלה שאתה מעלה תחושת מעמסה לא פשוטה. שומעת גם אכפתיות גדולה ורצון עמוק לגונן על ההורים שלך ולא להכביד עליהם, וזה כשלעצמו מעיד על אולי הרגישות הגדולה שיש בך, אך גם מדגיש את המעמסה שאתה כנראה חווה בסיטואציה הזאת...
מתארת לי שההתמודדות עם החרדה החברתית לכשעצמה מביאה איתה לא מעט עומס, מורכבות וחשש. ונראה שהשילוב בין הקושי שאתה חווה בתוכך לבין החשש להדאיג אותם, מציף גם תחושה קשה של לבד.
הבחירה שלך לכתוב כאן את מה שכל כך מציף וכואב, אינה מובנת מאליה, ונדמה לי שזה דורש כח ואומץ, ומעיד על הרצון לחלוק ולהוריד מהלב.
אולי תוכל לחשוב על מישהו או מישהי בסביבתך הקרובה, שמכיר אותך מקרוב, שתוכל לשתף בתחושות שלך, אדם שתרגיש שאתה יכול לשתף מבלי שישפוט אותך. לפעמים עצם השיתוף, יכול לעזור להקל ולו במעט על התחושות. .
אם תרגיש שזה נכון עבורך, אתה מוזמן לפנות לצ'אט באתר שלנו, זהו מרחב אנונימי ולא שיפוטי, שבו תוכל לקיים שיחה אישית, על מה שעובר עלייך, בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
מוזמן גם להיכנס לאתר שלנו בו תכול למצא מידע שעשוי לסייע לך https://mysahar.org/sl/ae67x0
שלך,
מתנדבת סה"ר