12 תשובות
אנשים משלים את עצמם שיש דבר כזה אבל הם יודעים שזה לא אפשרי ואין שום קשר לפרמיטיבי
אנונימי
בגלל המחשבה שגבר ואישה לא יכולים להיות ידידים ובגלל הנסיון שליטה בבת זוג
כי זה לראות ישר אישה או גבר כאובייקט מיני ולא רואים אפשרות לחברות פשוט בין בני אדם
תחשוב שלבת זוג שלך יש ידיד ממש טוב והיא מדברת איתו כל היום ויוצאת עם הידידים האחרים שלה הרבה
זה לא יפריע לך? זה פשוט לדעתי דבר שלא אמור להיות
זה לא יפריע לך? זה פשוט לדעתי דבר שלא אמור להיות
זה שטלנטי ומחפיץ
בגלל שזה לראות גברים ונשים אך ורק כאובייקט מיני
אתם בעצם אומרים שלא יכול להיות לאישה וגבר שום קשר או מערכת יחסים שהיא לא מינית, הם תמיד אך ורק נמשכים אחד לשני באופן מיני כל הזמן, רוצים סקס או זוגיות ואף פעם לא רואים אחד את השני כבני אדם או כמשהו אחר שהוא לא מין, וזה פשוט דיי טיפשי.
תחשבו רגע אם מישהי לסבית, אסור שיהיו לה חברויות עם בנות שהן לא מיניות או רומנטיות? אם כן מותר לה, היא נמשכת לנשים בדיוק כמו שגבר נמשך לנשים או שאישה נמשכת לגברים, מה שונה פה? כלום, כלום לא שונה חוץ מזה שהם אותו מגדר, אבל היא עדיין נמשכת למגדר הזה. אם זה באמת היה על משיכה הייתם אומרים שגם ללסביות אסור להיות חברויות עם בנות, אבל זה לא לגבי המשיכה, זה לגבי חוקי חברה של גברים ושל נשים.
אתם בעצם אומרים שלא יכול להיות לאישה וגבר שום קשר או מערכת יחסים שהיא לא מינית, הם תמיד אך ורק נמשכים אחד לשני באופן מיני כל הזמן, רוצים סקס או זוגיות ואף פעם לא רואים אחד את השני כבני אדם או כמשהו אחר שהוא לא מין, וזה פשוט דיי טיפשי.
תחשבו רגע אם מישהי לסבית, אסור שיהיו לה חברויות עם בנות שהן לא מיניות או רומנטיות? אם כן מותר לה, היא נמשכת לנשים בדיוק כמו שגבר נמשך לנשים או שאישה נמשכת לגברים, מה שונה פה? כלום, כלום לא שונה חוץ מזה שהם אותו מגדר, אבל היא עדיין נמשכת למגדר הזה. אם זה באמת היה על משיכה הייתם אומרים שגם ללסביות אסור להיות חברויות עם בנות, אבל זה לא לגבי המשיכה, זה לגבי חוקי חברה של גברים ושל נשים.
אני יכול לומר את דעתי רק
אני לא חושב שיש דבר כזה ידידים
כשאני אומר ידידה אני מתכוון למישהי שיש איתה דינמיקה כמו חבר הכי טוב רק בבת
שאתם משתפים דברים אישיים ושכיף לדבר כל היום בפלאפון או יוצאים לכל מיני מקומות ומתייעצים אחד עם השני על החיים
כי את התיאור הזה אני הייתי מתאר את בת הזוג שלי, זה בת זוג מצידי ואם יהיה לי עוד דינמיקה כזאת עם מישהי אחרת אז יש פה כבר משהו לא ראוי
כי בזוגיות מה שאתה מביא זה את עצמך ואת האישיות שלך ואת כל כולה
אם אתן לעוד מישהי את האישיות שלי יש פה כבר ריח של בגידה, לא פיזית, פנימית אני כבר לא כל כולי שלה
זה גם לא עניין של לא לסמוך אני לעולם לא אחשוב אפילו לרגע שהיא תעשה משהו וגם היא לא בי אלא שזה פשוט לא מתאים
לקחת את הדבר שבשבילו יש זוגיות וחילקת אותו החוצה
אם זאת קבוצה של חברים שביניהם יש נשים אז כבר יש פה משהו אחר כי אין לי קשר אישי איתם זה בתוך המסגרת של החברה בלבד אבל קשר אישי זה מחוץ לתחום מבחינתי
אני לא חושב שיש דבר כזה ידידים
כשאני אומר ידידה אני מתכוון למישהי שיש איתה דינמיקה כמו חבר הכי טוב רק בבת
שאתם משתפים דברים אישיים ושכיף לדבר כל היום בפלאפון או יוצאים לכל מיני מקומות ומתייעצים אחד עם השני על החיים
כי את התיאור הזה אני הייתי מתאר את בת הזוג שלי, זה בת זוג מצידי ואם יהיה לי עוד דינמיקה כזאת עם מישהי אחרת אז יש פה כבר משהו לא ראוי
כי בזוגיות מה שאתה מביא זה את עצמך ואת האישיות שלך ואת כל כולה
אם אתן לעוד מישהי את האישיות שלי יש פה כבר ריח של בגידה, לא פיזית, פנימית אני כבר לא כל כולי שלה
זה גם לא עניין של לא לסמוך אני לעולם לא אחשוב אפילו לרגע שהיא תעשה משהו וגם היא לא בי אלא שזה פשוט לא מתאים
לקחת את הדבר שבשבילו יש זוגיות וחילקת אותו החוצה
אם זאת קבוצה של חברים שביניהם יש נשים אז כבר יש פה משהו אחר כי אין לי קשר אישי איתם זה בתוך המסגרת של החברה בלבד אבל קשר אישי זה מחוץ לתחום מבחינתי
הדור של היום יקרא לכל דבר פרמטיבי גם כשאין לו שום קשר אליו. אין חשיבה לעתיד הרחוק או חשיבה פנימית ומעמיקה על הנושא. אין שום מוסר.
היום גם אם בן אדם ינשום או יעיר משהו קטן לבן או בת הזוג, כל התגובות של האנשים יהיו: "להיפרד" "הוא פרמטיבי" "מי הוא בכלל שיגיד לך מה לעשות?".
וזה למה נפרדים, מתגרשים, רבים, והזוגיות לא מוצלחת.
צריכים להבין שלהיות בזוגיות, זה להיות חצי ממשהו אחר. זה לדעת גם מעבר ללקבל, זה לדעת גם להעיר או לבקש כשצריך. אתם לא לבד במערכה, כשבן או בת הזוג מפריע להם שאתם מדברים עם ידידים או נפגשים איתם, אמור קודם כל להיות לכם אכפת ממנו, ולא להגיד אמירות כמו "הוא לא יכול להחליט לי מה לעשות". במילים אחרות אתם אומרים, זה לא רק בסיטואציה הזאת זה יקרה, זה יקרה כמעט בכל סיטואציה אחרת ב50 60 70 שנה שנחיה יחד. כי אתם כבר מוכיחים את ההתנהגות שלכם בסיטואציה הזאת, הלשים פס הזה, הלא להקשיב, לא לכבד, לא להתפשר, לא להבין. חושבים שכאילו בן או בת הזוג רוצים לשלוט בכם או לעשות לכם רע. זו לא המטרה. המטרה זה להקשיב לרגשות ולבן או בת הזוג ולתעדף אותם קודם כל.
ולא להגיד: "אתה לא יכול לקבוע לי מה לעשות." אז סבבה, לא לקבוע, הם מבקשים. מה חשוב לך יותר? הידידים או למען השם בן או בת הזוג שלך שעומדים להיות איתך עד סוף החיים, שזו כל המטרה? רוב הזוגיות כיום ובעיקר כשמתחתנים, ידידים וידידות בקושי נשארים אם בכלל. וזה לגטימי. רוב תשומת הלב מתמקדת בהקמת משפחה, בבן או בת הזוג, בלדבר, לשתף, לפרוק, לאהוב, לצחוק יחד.
וכאן מגיע החלק של הידידים שזה עוד יותר גרוע, כיום בן או בת זוג מספרים א' ב' ג' לבן או בת הזוג, ואז הולכים וגם לידידים מספרים את זה. מה זה הופך את בן או בת הזוג שלכם אם לא לפחות מיוחדים? אתם מקדישים כאן אנרגיה (אני מתכוון למין השני, לא מישהו שיש לו חברים, אלא ידידות) אתם מקדישים אנרגיה לעוד גבר או אישה, מספרים לה או לו מה שסיפרתם לבן או בת הזוג, איך זה הופך אותם אז למיוחדים בעיניכם? סיפרתם להם משהו אישי, זה לא צריך לעבור הלאה, ואם זה כן עבר הלאה, למה? איך בן או בת הזוג אמורים להרגיש עם זה?
הם אמורים להרגיש קנאה? אכזבה? סוג ב'?
מה יש לעשות עם אותם ידידים או ידידות שלא עושים עם בן או בת הזוג? צחוקים? דיבורים? פלירטוטים? יש בזה תועלת? ואם זה משהו מעבר, קצת שיחות עמוקות יותר, למה איתם ולא עם בן או בת הזוג?
אתה גם חלק ממערכת יחסים שבה למעשים שלך יש השפעה על אדם אחר.
היום גם אם בן אדם ינשום או יעיר משהו קטן לבן או בת הזוג, כל התגובות של האנשים יהיו: "להיפרד" "הוא פרמטיבי" "מי הוא בכלל שיגיד לך מה לעשות?".
וזה למה נפרדים, מתגרשים, רבים, והזוגיות לא מוצלחת.
צריכים להבין שלהיות בזוגיות, זה להיות חצי ממשהו אחר. זה לדעת גם מעבר ללקבל, זה לדעת גם להעיר או לבקש כשצריך. אתם לא לבד במערכה, כשבן או בת הזוג מפריע להם שאתם מדברים עם ידידים או נפגשים איתם, אמור קודם כל להיות לכם אכפת ממנו, ולא להגיד אמירות כמו "הוא לא יכול להחליט לי מה לעשות". במילים אחרות אתם אומרים, זה לא רק בסיטואציה הזאת זה יקרה, זה יקרה כמעט בכל סיטואציה אחרת ב50 60 70 שנה שנחיה יחד. כי אתם כבר מוכיחים את ההתנהגות שלכם בסיטואציה הזאת, הלשים פס הזה, הלא להקשיב, לא לכבד, לא להתפשר, לא להבין. חושבים שכאילו בן או בת הזוג רוצים לשלוט בכם או לעשות לכם רע. זו לא המטרה. המטרה זה להקשיב לרגשות ולבן או בת הזוג ולתעדף אותם קודם כל.
ולא להגיד: "אתה לא יכול לקבוע לי מה לעשות." אז סבבה, לא לקבוע, הם מבקשים. מה חשוב לך יותר? הידידים או למען השם בן או בת הזוג שלך שעומדים להיות איתך עד סוף החיים, שזו כל המטרה? רוב הזוגיות כיום ובעיקר כשמתחתנים, ידידים וידידות בקושי נשארים אם בכלל. וזה לגטימי. רוב תשומת הלב מתמקדת בהקמת משפחה, בבן או בת הזוג, בלדבר, לשתף, לפרוק, לאהוב, לצחוק יחד.
וכאן מגיע החלק של הידידים שזה עוד יותר גרוע, כיום בן או בת זוג מספרים א' ב' ג' לבן או בת הזוג, ואז הולכים וגם לידידים מספרים את זה. מה זה הופך את בן או בת הזוג שלכם אם לא לפחות מיוחדים? אתם מקדישים כאן אנרגיה (אני מתכוון למין השני, לא מישהו שיש לו חברים, אלא ידידות) אתם מקדישים אנרגיה לעוד גבר או אישה, מספרים לה או לו מה שסיפרתם לבן או בת הזוג, איך זה הופך אותם אז למיוחדים בעיניכם? סיפרתם להם משהו אישי, זה לא צריך לעבור הלאה, ואם זה כן עבר הלאה, למה? איך בן או בת הזוג אמורים להרגיש עם זה?
הם אמורים להרגיש קנאה? אכזבה? סוג ב'?
מה יש לעשות עם אותם ידידים או ידידות שלא עושים עם בן או בת הזוג? צחוקים? דיבורים? פלירטוטים? יש בזה תועלת? ואם זה משהו מעבר, קצת שיחות עמוקות יותר, למה איתם ולא עם בן או בת הזוג?
אתה גם חלק ממערכת יחסים שבה למעשים שלך יש השפעה על אדם אחר.
שאלה אחרת , מה זה פרימיטיבי?
קנאות
תודהה
זו דעה מיושנת זה נכון זה לא הופך אותה ליותר או פחות נכונה
באותו הנושא: