למה בד"כ אנשים שאומרים שאין משמעות לחיים הם דכאוניים ואובדניים כאלה? הרי אם אין משמעות לחיים אז אין לאן לשאוף ואין מה ל-

כי אנשים רוצים שתהיה להם משמעות
לא רואה את זה בתור משהו דכאוני

נראה לי זה בא יחד
בן אדם שלא מוצא משמעות בחיים, בהכרח מאבד חשק בכל דבר
וכל דבר הופך עבורו לדבר בזוי וחסר עניין

לא לכולם יש אמא
לא כולם אוהבים אלכוהול
לא כולם אוהבים חתולים
לא כולם אוהבים שקיעות
לא לכולם יש את הכוח לקום מהמיטה ולהתחיל את היום
כל אדם הוא שונה

הקטע שאנשים רוצים מה שאין להם
מדבר באופן כללי כמובן. יש יוצאים מהכלל

אז אם אין לי כסף - ארצה
אם אין לי אהבה - ארצה
אם אני לא אוהב את עצמי ואין לי סיבה לחיות - כנראה שאחפש כזאת, וכשלא אמצא אדבר על זה עם אחרים שיעזרו לי למצוא משמעות

אתה מתאר מציאות של אדם ללא משמעות לחיים ששמח בזה, כמו ילד מתחת לסינר של אמא.
אנשים דיכאוניים הם בדרך-כלל אלה שדווקא כן מחפשים משמעות, מיוזמתם או שלא מיוזמתם (כלומר כן לפעמים הדרישה למשמעות באה בלי שנרצה), אבל החיים שלהם מבולבלים. ולכן זה מאוד קשה