למה יש אנשים שכועסים ומתווכחים איתי כשאני מספרת שאני זוכרת דברים מגיל שנה-שנתיים?

כי להם אין זיכרון טוב כמוך.
אז הם מנסים להוכיח שאת טועה.

אמאלה גם אני כזאת וגם כולם חושבים שאני משקראת או מספרת סיפורים שסיפרו לי

אח שלי טוען שאני משקרת כי אמרתי לו שאני זוכרת את היום הולדת של גיל 3
זה באמת אפשרי, מגיל שנה פחות..
אבל שנתיים אפשר כנראה במעורפל

שואל השאלה:
ואז הם כזה "גם אני שתיתי מבקבוק עד גיל 7 זה לא אומר שאת זוכרת ששתית מהבקבוק,שלך והלכת איתו בסלון בגיל שנתיים"

כי בתכלס זה מאוד קשה לזכור
ברור שיש זכרונות פה ושם אבל זה הכל לא יותר מזה

חחחחחח מכירה את הקטע הזה.
יש לך זיכרון טוב כנראה.
אני גם בחיים לא אבין את הקטע שהם יחשבו שאני "ממציאה" או משהו כזה, איזו סיבה יש לי להמציא סיפורים מגיל שנתיים?

גם אני די יש לי איזה שתי תמונות ממתי ששברתי את הרגל בגיל שנתיים
בטח הטראומה או משהו

מקנאים
בדרך כלל הזיכרון מקורטע מהשנים הללו והרבה מתחילים זכרונות אמיתיים רק מגיל 4-5 כזה

אני לא אומר שאת משקרת. אבל, זה ממש ממש ממש נדיר שאת זוכרת משהו לפני גיל שלוש. ביולוגית. לכן אומרים.

זה לא זכרונות כנראה, את זוכרת סיפורים שסיפרו עליך, כל כך חזק עד שאת בטוחה שזה זיכרון.
אנשים עדיים בטוחים שזיכרון זה מספיק, זיכרון מלא בשקרים, מלא בהטעיות. בעיקר זיכרונות ילדות.
אנחנו לעיתים מבלבלים בין סיפור לראייה בעיניים.

אבל אולי כן ואת זוכרת, אינני מכחיש, ייתכן מאוד, ואם כן זה מעניין מאוד.

שואל השאלה:
זוכרת זוכרת חח

יש לי זכרונות מגיל שנתיים
זה ועוד איך אפשרי

מגיל שנה כבר לי גם קשה להאמין שאפשרי

זה פשוט לא נפוץ

גם אימא שלי מספרת שהיא זוכרת את עצמה מגיל שנה ואפילו פחות
זה פשוט לא נפוץ כל כך, בדרך כלל אנשים זוכרים את עצמם מגיל 2 וחצי שלוש כזה

כי קשה להם להאמין, רוב האנשים לא זוכרים מה קרה להם בגילאים האלו אז הם חושבים שמה שלא קיים אצלם לא קיים בכלל..
אל תתייחסי

אני בול אותו דבר וגם אצלי זה קורה