אני באמת חושבת שנוסטלגיה זה הרגש בין הקשים

תחשבי שהתקופה הזאת היתה נהדרת וטוב שאת זוכרת אותה בצורה יפה, אבל זהו החיים ממשיכים ואת רק בהתחלה של הכיף הכי גדול בחיים שלך
להיות חופשיה, להיות מבוגרת, שאף אחד לא יגיד לך לעשות מטלות בבית או שיעורים
החיים הבוגרים זה מתי שאת באמת מתחילה לחיות כבן אדם ולא כילד, זה מפחיד מאוד אבל ברגע שתצאי לעולם את תטרפי אותו

זה בסדר לבכות על זה ולהתגעגע חשוב לא להדחיק את זה ולקבל את את העובדה שזה בעבר וזה לא יחזור עכשיו השאלה היא איך גורמים לעתיד להראות טוב יותר בלי להשוות

צודקת כל כך, יצא לי לבכות המון בגלל זה, אבל באמת כדאי לשחרר לפעמים ולהסתכל קדימה כי אחר כך את תסתכלי אחורה ותביני שלא חיית את הרגע כי התרכזת רק בעבר

זה נכון
אני מעל גיל 20 ועברתי מלא שיט בחיים גם באזרחות וגם בצבא וחד משמעית הכי קשה לי זה נוסטלגיה
לפעמים ממש דקירה בלב