7 תשובות
כי פעם בשביל להתחתן צריך או לשכב או כסף או עוד משהו ששכחתי
אז אם היא נאנסה אז כביכול היה פה חתונה מה שמותיר לה לבחור
אז אם היא נאנסה אז כביכול היה פה חתונה מה שמותיר לה לבחור
אנונימי
כי זה בעייתי למצוא חתן אחר אם היא נכנסה מהאנס להריון. בתנ"ך אין דבר כזה לאנוס את אישתך, היא שייכת לך
אני מניח שהאופציה להתחתן היא רק תיאורטית, בפועל אין מצב שהיא תרצה.
אם השאלה שלך היא למה בכל זאת התורה בכלל נותנת את האופציה הלא הגיונית של להתחתן, זו שאלה מגניבה וטובה אבל לא על רגל אחת, בטח יש פה איזה רעיון עמוק
אם השאלה שלך היא למה בכל זאת התורה בכלל נותנת את האופציה הלא הגיונית של להתחתן, זו שאלה מגניבה וטובה אבל לא על רגל אחת, בטח יש פה איזה רעיון עמוק
בעולם הישן אישה שאנסו אותה נחשבה משומשת ולא הסתקלו עליה וככה לא היה לה זיכוי למצוא בעל והיהדות הכניסה אופציה שהאנס יהיה חייב (לא שואלים אותו זה היא מחליטה) להתחתן איתה וככה יהיה לה בית ומעמד
לפי התורה הפשע העיקרי באונס של נערה הוא כלפי האבא ולא כלפי הבת עצמה, הגמרא מסבירה את ההגיון שלפיו הפיצוי הכספי הולך לאבא ולא לבת במילים (בתרגום מארמית) "אם היה אביה רוצה היה בידו להשיא אותה למי שירצה (נגד רצונה אפילו) למנוול ומוכה שחין"
(בארמית "אי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין" )
ולכן האב יכול לבחור האם הוא מעדיף פיצוי כלכלי או שהאנס יהיה מחויב לשאת אותה (ויפתור אותו מהמאמץ להשיא בת שנאנסה בעולם שובניסטי שבו היא "שווה" הרבה פחות)
אם הבת הנאנסת כבר בוגרת ועצמאית (לפי הגמרא, בתורה עצמה לא כתוב מצב שבו היא עצמאית חוץ מאם הוא אלמנה או גרושה) היא זאת שבוחרת האם הוא ישא אותה או שהוא יפצה אותה כספית.
(בארמית "אי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין" )
ולכן האב יכול לבחור האם הוא מעדיף פיצוי כלכלי או שהאנס יהיה מחויב לשאת אותה (ויפתור אותו מהמאמץ להשיא בת שנאנסה בעולם שובניסטי שבו היא "שווה" הרבה פחות)
אם הבת הנאנסת כבר בוגרת ועצמאית (לפי הגמרא, בתורה עצמה לא כתוב מצב שבו היא עצמאית חוץ מאם הוא אלמנה או גרושה) היא זאת שבוחרת האם הוא ישא אותה או שהוא יפצה אותה כספית.
קישורים מצורפים:
ראשית כל עלי להבהיר שאיני פוסק ואין לקחת דבריו הלכה למעשה אלא יש לשאול פוסק מוסמך.
התשובה הפשוטה היא שבאמת אם הסברא הייתה נותנת בהכרח שהוא לא יוכל לגרש אותה, התורה לא הייתה מלמדת אותנו זאת, מאחר ולא באה התורה ללמד דבר שהיינו למדים בשכל אנושי (בין אם מצד חומרת העונש ובין אם מצד האופנים בו הוא מתקיים).
אמנם באמת יש לכך סברא כלשהי להוראת התורה אלא שבשכל אנושי היה שייך להסתפק בזה, מחמת שיש מצבים שבהם בתחילה הוא אונס אותה ולבסוף היא מחליתה להתרצות אליו אפילו שאנס אותה (וכמו שכתוב בגמרא בכתובות (נא:) אלא שאפילו אם היא התרצתה אליו לבסוף פסקה הגמרא כדברי רבא שהיא עדיין נקראת אנוסה ואפילו שלבסוף עשתה מרצונה- כֹּל שֶׁתְּחִלָּתָהּ בְּאוֹנֶס וְסוֹף בְּרָצוֹן אֲפִילּוּ הִיא אוֹמֶרֶת הַנִּיחוּ לוֹ שֶׁאִלְמָלֵא (לֹא) נִזְקַק לָהּ הִיא שׂוֹכַרְתּוֹ מוּתֶּרֶת מַאי טַעְמָא יֵצֶר אַלְבְּשַׁהּ. כלומר שלאחר שהוא אנס אותה התלבש בה יצר הרע ואכף את רצונה, והיא פטורה ועדיין נקראת אנוסה לכל דבר.
וכן פסק הרמב"ם בהלכות אישות פ"א ה"ט- "והאשה שתחילת ביאתה באונס וסופה ברצון, פטורה מכלום, שמשהתחיל לבעול באונס, אין בידה שלא תרצה, שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות".
וכן פסק הרמ"א (שם סי' קעז סע' ד)- מִקְּרֵי מְאָנֵס (=נקרא אנס), אַף עַל גַּב דְּאַחַר כָּךְ נִתְרַצֵּית לוֹ בשם מהרי"ק.
וכן פסק הב"ש (אבה"ע סי' ו סקכ"ג), והבאה"ט (שם סק"כ בשם שבות יעקב), והפתחי תשובה (שם סקי"א בשם מהרש"ל והנודע ביהודה).
כלומר, שהתורה ידעה על הקיום של מקרה שבו הנאנסת מתאהבת באנס, והתירה לה להישאר עימו אם רצונה בכך, ואף לא אפשרה לאנס להתגרש אם הוא יחלט שהוא לא רוצה בה. ואם לא- היא לא חייבת, פשוט לוקחים לאנס את היכולת לבחור לגרש אותה אפילו אם ירצה בכך, ואם היא תחליט שנמאס לה ממנו, הרי שהאישה שטוענת שבעלה מאוס עליה יכולה לתבוע ממנו גט.
וכן מצינו בגמרא (גיטין (מה.)) לגבי בנותיו של רב נחמן שנשבו ולא רצו לחזור מהשבי כי הם התאהבו בשובים שלהם ולא רצו שירחיקו אותן מהם. כך שזו מציאות קיימת.
לעניין שזה יביא לאנס עוד הזדמנויות לאנוס אותה, אין לי מקור בפוסקים, אך יש עכ"פ גמרא (סנהדרין (כא.)) שכותבת- "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאוֹד" (שמואל ב י"ג:ט"ו). מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק- קָשְׁרָה לוֹ נִימָא וַעֲשָׂאַתּוּ כְּרוּת שׇׁפְכָה.
כלומר- שהיא קשרה לו שיער סביב האיבר הרביה עד שנחתך או עד שפגעה לו באותו איבר בצורה קשה מאוד. ואמנם יש שכתבו שעשתה כן כדי להתנקם בו (פירוש שטיינזצלץ) אמנם מהמהרש"א [שתלה את זה ב'אהבה שאינה תלויה בדבר' שסופה בטלה ומשמע שזה גבר תמידי כדרך העולם או כעונש משמיים לאנס, והמקרה של אמנון ותמר לא היה תקרית חד פעמית שבה האנס שנא את אשתו לבסוף] יותר משמע שזה קרה במקרה כעונש משמיים ולא שהתכוונה להפכו ל'כרות שפכה' (ולפי זה זה לא היה בשערה אלא פשוט בדרך התשמיש), והערוך הערוך כתב שזה לא היה כדי להתנקם בו, אלא בגלל שאם הוא יהיה כרות שפכה, יהיה אסור לו לבעול נשים אחרות יהודיות, שאסור לכרות שפכה לבוא על ישראלית, אך תמר הייתה גיורת ולגיורת מותר להיות עם מי שהוא כרות שפכה, ולכן היא עשתה כך כדי לוודא שהוא לא יוכל להתחתן עם נשים אחרות כדי שרק היא תהיה אשתו היחידה (כי אז עדיין לא נאסר לקחת כמה נשים, וחששה שהוא יקח אישה אחרת ויעזוב אותה, והערוך מביא ראיה מפסוק טז שם דמשמע שהיא אומרת לו 'לא רק שאנסת אותי, אתה גם משלח אותי?!' (וכן פירש שם רש"י, המצודת דוד והמלבי"ם שם), וכן לא בכתה והתאבלה אלא לאחר ששילח אותה בעל כרחה שלא כדין בפסוק יט).
התשובה הפשוטה היא שבאמת אם הסברא הייתה נותנת בהכרח שהוא לא יוכל לגרש אותה, התורה לא הייתה מלמדת אותנו זאת, מאחר ולא באה התורה ללמד דבר שהיינו למדים בשכל אנושי (בין אם מצד חומרת העונש ובין אם מצד האופנים בו הוא מתקיים).
אמנם באמת יש לכך סברא כלשהי להוראת התורה אלא שבשכל אנושי היה שייך להסתפק בזה, מחמת שיש מצבים שבהם בתחילה הוא אונס אותה ולבסוף היא מחליתה להתרצות אליו אפילו שאנס אותה (וכמו שכתוב בגמרא בכתובות (נא:) אלא שאפילו אם היא התרצתה אליו לבסוף פסקה הגמרא כדברי רבא שהיא עדיין נקראת אנוסה ואפילו שלבסוף עשתה מרצונה- כֹּל שֶׁתְּחִלָּתָהּ בְּאוֹנֶס וְסוֹף בְּרָצוֹן אֲפִילּוּ הִיא אוֹמֶרֶת הַנִּיחוּ לוֹ שֶׁאִלְמָלֵא (לֹא) נִזְקַק לָהּ הִיא שׂוֹכַרְתּוֹ מוּתֶּרֶת מַאי טַעְמָא יֵצֶר אַלְבְּשַׁהּ. כלומר שלאחר שהוא אנס אותה התלבש בה יצר הרע ואכף את רצונה, והיא פטורה ועדיין נקראת אנוסה לכל דבר.
וכן פסק הרמב"ם בהלכות אישות פ"א ה"ט- "והאשה שתחילת ביאתה באונס וסופה ברצון, פטורה מכלום, שמשהתחיל לבעול באונס, אין בידה שלא תרצה, שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות".
וכן פסק הרמ"א (שם סי' קעז סע' ד)- מִקְּרֵי מְאָנֵס (=נקרא אנס), אַף עַל גַּב דְּאַחַר כָּךְ נִתְרַצֵּית לוֹ בשם מהרי"ק.
וכן פסק הב"ש (אבה"ע סי' ו סקכ"ג), והבאה"ט (שם סק"כ בשם שבות יעקב), והפתחי תשובה (שם סקי"א בשם מהרש"ל והנודע ביהודה).
כלומר, שהתורה ידעה על הקיום של מקרה שבו הנאנסת מתאהבת באנס, והתירה לה להישאר עימו אם רצונה בכך, ואף לא אפשרה לאנס להתגרש אם הוא יחלט שהוא לא רוצה בה. ואם לא- היא לא חייבת, פשוט לוקחים לאנס את היכולת לבחור לגרש אותה אפילו אם ירצה בכך, ואם היא תחליט שנמאס לה ממנו, הרי שהאישה שטוענת שבעלה מאוס עליה יכולה לתבוע ממנו גט.
וכן מצינו בגמרא (גיטין (מה.)) לגבי בנותיו של רב נחמן שנשבו ולא רצו לחזור מהשבי כי הם התאהבו בשובים שלהם ולא רצו שירחיקו אותן מהם. כך שזו מציאות קיימת.
לעניין שזה יביא לאנס עוד הזדמנויות לאנוס אותה, אין לי מקור בפוסקים, אך יש עכ"פ גמרא (סנהדרין (כא.)) שכותבת- "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאוֹד" (שמואל ב י"ג:ט"ו). מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק- קָשְׁרָה לוֹ נִימָא וַעֲשָׂאַתּוּ כְּרוּת שׇׁפְכָה.
כלומר- שהיא קשרה לו שיער סביב האיבר הרביה עד שנחתך או עד שפגעה לו באותו איבר בצורה קשה מאוד. ואמנם יש שכתבו שעשתה כן כדי להתנקם בו (פירוש שטיינזצלץ) אמנם מהמהרש"א [שתלה את זה ב'אהבה שאינה תלויה בדבר' שסופה בטלה ומשמע שזה גבר תמידי כדרך העולם או כעונש משמיים לאנס, והמקרה של אמנון ותמר לא היה תקרית חד פעמית שבה האנס שנא את אשתו לבסוף] יותר משמע שזה קרה במקרה כעונש משמיים ולא שהתכוונה להפכו ל'כרות שפכה' (ולפי זה זה לא היה בשערה אלא פשוט בדרך התשמיש), והערוך הערוך כתב שזה לא היה כדי להתנקם בו, אלא בגלל שאם הוא יהיה כרות שפכה, יהיה אסור לו לבעול נשים אחרות יהודיות, שאסור לכרות שפכה לבוא על ישראלית, אך תמר הייתה גיורת ולגיורת מותר להיות עם מי שהוא כרות שפכה, ולכן היא עשתה כך כדי לוודא שהוא לא יוכל להתחתן עם נשים אחרות כדי שרק היא תהיה אשתו היחידה (כי אז עדיין לא נאסר לקחת כמה נשים, וחששה שהוא יקח אישה אחרת ויעזוב אותה, והערוך מביא ראיה מפסוק טז שם דמשמע שהיא אומרת לו 'לא רק שאנסת אותי, אתה גם משלח אותי?!' (וכן פירש שם רש"י, המצודת דוד והמלבי"ם שם), וכן לא בכתה והתאבלה אלא לאחר ששילח אותה בעל כרחה שלא כדין בפסוק יט).
שואל השאלה:
זה די מזעזע^
זה די מזעזע^
אנונימית
באותו הנושא: