הבועה הדיגיטלית: האם הרשתות החברתיות הרסו לנו את היכולת לדבר באמת?

ישבתי אתמול בבית קפה עם כמה חברים טובים.
כולנו ישבנו סביב השולחן, אבל אף אחד לא באמת הסתכל על השני.
כולם היו תקועים במסכים, מגלגלים רילס, מעלים סטוריז ומגיבים לקבוצות וואטסאפ.
ניסיתי לפתח שיחה על משהו שקרה בעולם, אבל נעניתי בהנהון חטוף ובחצי עין שעדיין ריצדה על האור של הטלפון.
הרגשתי כאילו אני מדבר אל קירות, או יותר גרוע כאילו הנוכחות שלי בכלל לא נדרשת כל עוד הטלפון נמצא שם.
הבנתי שאנחנו נמצאים יחד פיזית, אבל הכי רחוק שאפשר מנפשית.
נמאס לי מהתחושה הזו שאנחנו מוקפים באנשים אבל חיים לבד לגמרי בתוך בועה של אלגוריתמים.
שאלות:
איך מצליחים לנתק אנשים מהמסכים כשאנחנו נפגשים בלי לצאת "כאלה שחופרים"?
האם יש דרך אמיתית להחזיר את שיחות העומק של פעם לעולם של היום?
עידו