מה התשובה המרקסיסטית לבעיית הערך?

בעיית הערך למעוניינים לענות שאינם מכירים את הבעיה:
בהיעדר ערך למשאב, אין מה שימנע ממנהל מפעל כרייה לבנות את מסילות הקרונית מזהב.
הוא מסתכל על המצבורים, ורואה שיש לו מספיק זהב כדי לבנות מסילה, אז הוא יבנה אותה, למרות שזהב שווה פי כמה אלפים למכשירים אלקטרוניים או לתכשיטים.
עוד צורה להסתכל על הבעיה:
אם באילת יתגלו מרבצי ברזל ענקיים, סביר להניח ש99% מהאוכלוסייה לא תהיה מודעת לכך, אבל כל מי שיכנס לקטלוג המחירים של ריהוט, יראה שהמחיר של ארונות ברזל ירד משמעותית, ויבחר לקנות אותן במקום.
כעבור X שנים, הברזל ייגמר, לפתע יראו הקונים שמחיר הברזל עלה, והם יעברו לקנות ארונות עץ.
לעומת זאת בחברה מרקסיסטית, הידיעה לא תגיע למוכרים, הם ימשיכו לבחור את ארונות העץ, למרות שעולה פחות משאבים כרגע לייצר ארונות מעץ וסביר שניתן להקדיש חלק מהעץ לשימושים אחרים, וימשיכו לקבל מברזל גם כאשר יהיה מחסור בברזל שיעיק על חלקי המשק.
בחברה מרקסיסטית המצב ישתנה רק כאשר המנהלים הריכוזיים יתוודעו למצב ויודיעו לשנות אותו, ולאור העובדה שדברים כאלו יקחו זמן, אם יקרו בכלל, בשל העובדה שמידע הוא משאב המצוי בצמצום, ובמקרים סבוכים יחסית סביר שהאחראי לא ידע כלל.