שאלה עמוקה תחשבו לפני שאתם עונים

לי אישית לא קשה לניפרד מבן אדם שבחיים אלא מבן אדם שנפטר וקרוב אליי.
זה אינדיבידואלי אצל כל אחד...

כי כשבן אדם מולנו ואנחנו צריכים להיפרד מימנו, אנחנו פתוחים לקבלת פידבק על הפרידה הזו. לטוב ולרע. ואנחנו לא תמיד בני אדם שאוהבים לקבל פידבק.
וכשאדם לא נמצא בחיים, בדר"כ מצטערים שלא התייחסו אליו כמו שצריך כשהיה בחיים / היו איתו ברגעיו האחרונים.

לפי דעתי כי אדם שהוא בחיים עדיין קיים אז יש לנו הרגשה שעדיין היה אפשר להיות בקשר איתו ומוות זה מוות, אין עליו שליטה ואי אפשר להחזיר את הקשר אז התחושה הזו לפי דעתי

ברגע שיש אדם בחיים שניתקתם קשר יש איזושהי תחושה של פגיעה באגו ובאמון. בסופו של דבר כשבן אדם הולך לעולמו זה מכורח המציאות והטבע, אבל כשמישהו כבר לא בחיים שלך בגלל שאין כבר טיב יחסים זה אחרת

בגמרא כתוב : "גזירה על המת שישתכח מן הלב"
מישהו שנפטר נשכח לאט לאט, לא הכוונה ששוכחים אותו כמו שהכאב קוהה .
כשבנאדם חי הכאב קשה יותר כי יש לך את האפשרות עדיין להיות איתו אבל בגלל אילוצים לא יכול.
לעומת נפטר שלא יעזור הוא פשוט מת.

כי אתה יודע שהוא עדיין חי ושסיבת הפרידה היא בגלל שלא הלך לכם או שמשהו השתבש בקשר ולא כמו שבן אדם מת שהחיים פשוט לקחו אותו ואין מה לעשות

כי פטירה זה בלתי נמנע ופרידה זה כן (אפשר לחזור)