אנשים שהיו במצב נפשי מאוד קשה כנסו

לאט לאט התחלתי להתחבר יותר לעצמי, מדיטציות, אמבטיות, תחביבים שנהנתי מהם וככה הפסקתי לחשוב על הקשיים שלי כל הזמן

טיפול ממוקד. גם תרופתי

שואל השאלה:
אני לא מאמינה שהגעתי למצב כזה
פעם שההייתי קטנה עד גיל 12 ההייתי בשמיים

אני לא זוכר בדיוק מה עזר לי לצאת מזה, אבל כעבור זמן פשוט התחלתי להרגיש טוב יותר

הייתי בדיכאון ופשוט הבנתי שאף אחד לא בא להציל אותי
זייפתי מחשבות טובות
זה נשמע טיפשי אבל זה עבד
מקווה לא לחזור לזה

החבר הכי טוב שלי לשעבר, וכשהקשר איתו נותק אחרי חצי שנה של משבר מטורף עם עצמי קראתי את הספר פאק איט ומשהו פשוט השתנה.

דת

סמים

הייתי במצבים חמורים והדבר היחיד שבאמת עזר לי זה כדורים ופסיכולוגית כשאתה במצב חמור אתה לא יכול בעצמך להציל את עצמך אז אלה הדברים היחידים שיעזרו לך ואת גם תמיד מוזמנת לדבר איתי בפרטי

קוקטיל תרופות פסיכיאטריות, בית מאזן ואישפוז יום

כדורים ומעבר בית ספר

עברתי התקף פסיכוטי (לפחות לפי הרופאים, מבחינתי זו הייתה האמת, אבל לכי תדעי... ). היה חייזר שדיבר איתי בחלומות, אמר לי שאני המשיח ועוד כל מיני שטויות. איך יצאתי מזה? לדעתי זה פשוט היה עניין של זמן. ברגע שהוא הפסיק לדבר איתי, נוצר מקום לזמן לעשות את שלו ולתת לי להחלים. כמובן שגם הייתי על כדורים אז אולי גם הם עזרו !

באופן אירוני, פסימיות. הבנתי שלכל אחד יש את החיים והאתגרים שלו, ואני לא אפסיד כלום אם אנסה לשפר את שלי. "במקרה הכי גרוע" אני ארגיש טוב יותר.

זה התחיל בזה שההורים שלי הכניסו אותי לטיפול שהייתי מאוד סקפטית לגביו, המשיל בזה שלקחתי החלטות משמעותית כדי להוריד ממנו לחץ (נשירה מבית ספר וניתוק קשר עם אנשים שהיו לא נכונים לי), ועכשיו אני פשוט מנסה דברים חדשים. עבודה, תחביבים, ספורט.

לאט לאט זה עובר, את פשוט צריכה לשנות משהו כדי שהמצב יתקדם הלאה ולא תשארי במקום. זה נשמע כמו מילים ריקות עד שמנסים. תרגישי טוב, המון בהצלחה.

בעיקרון מדיטציות וניסיתי ללמוד להסתכל על דברים בפרספקטיבה אחרת ובפרופורציה וגם פסיכולוג כמובן מה שהכי עזר לי זה לפתח מיינסדט כזה שכלום לא מזיז לי ובאיזה שהו שלב הייתי נותנת לדברים לעבור לידי ולא דרכי ודברים השפיעו עלי הרבה הרבה פחות..גם חשוב מאד בתקופות קשות לזכור מה הדברים שעושים לך טוב על הלב ועוזרים להתמודד..כמו מוזיקה ותחביבים..אסור לוותר על זה כי זה עוזר מאד
- גם הייתי מדברת הרבה עם עצמי ומעודדת את עצמי ואומרת שזה רק תקופה ושזה יעזור ולהאמין בי שאני חזקה מספיק בשביל לעבור את זה..
אבל זה רק מהניסיון האישי שלי ולכל אחד זה אחרת..בהצלחה❤

הפסיכולוגית שלי ואני לוקחת כדורים כבר כמה שנים ולעשות ביומיום דברים שעושים אפילו קצת טוב ומעסיקים את המוח ונעימים לכל אחד זה שונה

קוקטייל תרופות פסיכיאטריות וטיפול פסיכותרפי
והרבה ליצור מוזיקה וסביבה תומכת

המון עבודה עצמית
ת חמלה

לא יצאתי

א. זמן זמן וזמן
זה לא יהיה פוף בבת אחת
ב. לי ספציפית להסתכל יותר על חצי הכוס המלאה והטוב שיש לי ובי
וגם שירים ! מוזיקה שמספרת את מה שאתה מרגיש עם מבט אופטימי בסוף זה עושה תחושה שאתה לא לבד ושהמצב ישתפר.
וברור שעדיין לפעמים יש נפילות, הכי חשוב לא להתייאש מעצמך ולהיות בשביל עצמך.

משנים תפיסה ונהיים אמיצים קצת בכל זמן

טיפול

להכיר אנשים שיפתחו לי דפים חדשים לחיים

את האמת שפשוט הבנתי שאם אני לא אקדם את עצמי אף אחד לא יעשה את זה
ושגם אם הם אמרו לי את מה שהם אמרו אין להם מה לעשות עם זה ואין להם שום יכולת לשפוט

הייתי מדוכא לסירוגין בין גיל 15 ל18 וזה עבר פשוט נטו בגלל הזמן. הזמן עושה את שלו, זה כן עדיין מלווה אותי מידי פעם, אבל הרבה יותר טוב. ספציפית עכשיו סבתא שלי נפטרה אז אני עצוב וכואב לי אבל בכללי עד עכשיו הכל בסדר

עריכה: לא הבנתי על מה המינוסים אנשים זו החוויה שלי ואין לכם זכות לבקר אותה.

מבינה אותך ואני יודעת כמה זה קשה, במיוחד כשאומרים שאני עצלנית ואומרים תצאי קצת ולא מבינים כמה זה קשה אפילו לקום לצחצח שיניים
אני בחופש הגדול של שנה שעברה כל היום הייתי בבית כי לא הייתה לי שגרה ולאט לאט התרחקתי מכל החברות שלי היה להן בהתחלה אכפת אבל לאט לאט כבר לא
ומצאתי את עצמי חודשיים שלמים לא עושה כלום עם עצמי מתקלחת פעם בשבועיים לא מסדרת את החדר לא מחליפה מצעים ופשוט יושבת במיטה וגוללת בטלפון.
מה שאת צריכה לעשות זה למצוא שגרה
זה נשמע קשה מאוד וזה באמת קשה
אבל זה כל כך משתלם ואת מרגישה כל כך טוב אחרי זה
אני התחלתי לעשות פילאטיס כל יום אני הולכת בבוקר ככה שזה דורש ממני לקום מוקדם ואז אחרי זה כבר יש לי חשק להיפגש עם חברות וזה אני אומרת לך רק תנסי

בגלל שהמצב הנפשי שלי כל הזמן משתנה (יש לי משהו כמו בי פולר) אז לא באמת יצאתי אבל עכשיו אני הולך לטיפול יום וזה עוזר לי מאוד

היי
עצם העובדה שאת כותבת ומתייעצת אומר שאת בחורה עם אומץ ואת לא מוכנה להיכנע מהמצב בו את נמצאת.
לא הייתי ממליץ לך לקרא לעצמך משוגעת ולא לאפשר לאף אחד לקרא לך ככה.
מכיוון שאת לא מפרטת יותר פרטים, הייתי ממליץ לך לשתף את הקרובים אליך במה שאת מרגישה. ואז לפנות לרופא משפחה או רופא ילדים שיבחון אותך, ואז אחרי הבדיקה יהיה ברור יותר האם לפנות לאיש מקצוע שמומחה בתחום או לא.
את יכול תמיד לפנות להתיעץ:
לער"ן-באופן אנונימי באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר-באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, בצ'אט אנונימי https://sahar.org.il או באינסטגרם ובטיקטוק elem.digital.
לעלם-באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-6786776, במייל: [email protected]
יום טוב לך

במשך תקופה ארוכה פשוט התמודדתי בעצמי, אבל באיזשהו שלב מצאתי חברים שהוציאו אותי מהמצב הזה

לא יודעת באיזה יום החלטתי שאני יוצאת מזה ושנה וחצי אחרי אני במקום יותר טוב לא זוכרת מה היה בשנה וחצי הזאת אבל כנרא הייתי אם אנשים שאני אוהבת וטיפלתי בעצמי

לא יוצאים מזה

אני יודע שזה יכול להיות אולי לא מחזק במיוחד, אבל את צריכה להגיד להם תודה, מי רוצה להיות נורמלי ומשעמם כמוהם?

הדת בעיקר

^^^צודקת אבל כן אפשר בעזרת טיפול קצת לגרום למצב להשתפר בזכות כלים להתמודדות

תאמת שאני לא יודעת
בכנות החיים שלי פשוט נהיו גרועים יותר באמת שהנסיבות לא השתפרו בכלל רק נהיה גרוע יותר, אבל אחרי שהגעתי לנקודת השפל הכי נמוכה שלי פתאום דברים כמו איך שאני חושבת על דברים, מגיבה לדברים ודיכאון וחרדה בהדרגתיות התחילו להישתפר, וגם דברים אחרים שלא קשורים לזה השתנו בי. יכול להיות שזה קשור למשהו אחר שיכול להיות שאולי יש לי אבל אין לדעת עד האבחון, אני מעדיפה לא לחשוב דברים שאני לא יודעת בוודאות.
אה וגם כן הייתי בטיפול לכמה חודשים אבל זה לא ממש עזר הרגשתי שזה דחף אותי יותר מדי אז הפסקתי
עכשיו אני הרבה יותר טוב למזלי

לא יצאתי מזה

אני חושב שפשוט המשכתי לחיות
ואני ממשיך לחיות
זורם עם מה שהחיים מתכננים ונותן לזמן ולאנשים שיבואו איתו לרפא אותי ובעיקר לתת למה שעושה לי טוב לרפא אותי

היי לך,

נשמע שהמילים שאנשים אמרו לך נשארו איתך, ואולי גם השפיעו על מה שאת חושבת על עצמך. כששומעים מסרים כאלה מבחוץ, זה יכול להיות מאוד מבלבל ולהוביל לתהות אם הם באמת נכונים.

לצד זה, עולה גם תחושה של מצוקה גדולה ושל רצון להבין מה קורה לך ואיך אפשר להרגיש אחרת, מצוקה נפשית היא דבר שקשה להחזיק לבד.

לא מובן מאליו שבחרת לשתף ולבקש לשמוע מאחרים. אם ירגיש לך נכון, אנחנו כאן בצ'אט של סה"ר כדי להקשיב למה שעובר עלייך, לחשוב איתך יחד על התחושות האלה ולתת להן מקום, בלי שיפוטיות.

חיבוק גדול

שלך,
מתנדבת סה"ר

למה כשכותבים פה פתרונות עושים מינוסים ולאלה שכותבים פה שהם רוצים להישאר במצב נפשי נורא עושים פלוסים? איזה אנשים הזויים באמא

^באיזה תשובה מישהו נתן פתרון ועשו לו מינוסים? לפי מה שראיתי לא היה כזה אפילו לא אחד אבל לא הסתכלתי אחד אחד

^תשובות 17 19 20 22 23 שניסו לעזור
והיו כמה של "לא יצאתי" ויש שם פלוסים

^כנראה הפלוסים היו כדי לנחם אותם וגם אין באמת כזה דבר של לגמריי לצאת מדיכאון זאת מחלה שתמיד תשאר ועכשיו שהם במצב הקשה של המחלה ואין להם הרבה כלי התמודדות דבר קטן יכול לעזור להם ממש טיפונת לשניונת של משהו נחמד

^^לתשובה שלך לא עשו מינוסים וגם לזאת שלפנייך אז למה לדוגמא עליה לא כתבת? ואגב חוץ מזה כבר לא היה לי כוח לראות אז סליחה כאילו

^^ שאלו פה איך לצאת מזה אז שמי שהמצב הנפשי שלו יותר טוב יכול להביא טיפים ואני לא מבינה איך לעשות פלוסים זה מנחם? זה פשוט להצדיק אותם ואז ברור שהם ישארו באותו מצב. ועשו לי מיניס על התשובה הראשונה שלי שכתבתי שלפגוש אנשים חדשים שגרמו לי להרגיש אהובה עזר לי מאוד כשהייתי בדיכאון (לא אומרת שלא יצאתי מזה) ועל מי שלפני כן עשו מינוס, בכל מקרה אני מביאה עובדות אז אין צורך בלהסתכל