זה מוזר שאני לא מרגישה שונה בכותל או בקברי צדיקים? זה רע? עצם זה שאני מתפללת לקבה מרגש אותי אבל אני לא מצליחה להרגיש

הכל בסדר,
זה לגיטימי להרגיש את זה כמו שלגיטימי לא להרגיש את זה

הכל מתחיל ונגמר באמונה

ביהדות, הקשר הישיר שלך עם הקדוש ברוך הוא בתפילה הוא המהות, והכותל או קברי הצדיקים הם בסך הכל תפאורה ואמצעי לעורר את הלב. לכל אדם יש צינור רגשי שונה: יש מי שמתרגש ממקומות קדושים, ויש מי שחיבור מופשט שקט ואישי עובד אצלו הרבה יותר חזק. אל תהפכי את זה ל"מחסום" זה פשוט האופי האישי של האמונה שלך...
אשרייך וכך הכבוד עצם זה שזה עולה לך במחשבות זה כבר אומר על הקשר שלך עם אבא :)

לצערי בדור הזה, רובינו לא מרגישים
הלב שלנו עבר ככ הרבה
שהרגשות שלנו כהים.
כן יכולה להגיד לך, מנסיון
שלא נכון לרדוף אחרי ההרגשה הזאת
או לנסות לגרום לה בכוח
זה יבוא כשצריך
ואחרי המעשים נמשכים הלבבות

שואל השאלה:
^4 את אומרת שזה לגיטימי ואני מאמינה לך שאת חושבת ככה ומעריכה זאת, אבל בתכלס יהיו המון הרמות גבה על האמירה הזו במציאות.
זה לא דבר ככ לגיטימי ובלי קשר הייתי רוצה גם לשנות אותו

לא, וזה בסדר גמור.
גם בכותל וגם בקברי צדיקים את תמיד עומדת מול אבן, זה קצת מתעתע, כי אנחנו מתקשים לקשר כמה אבנים לדמות אדירה כמו מי שאנחנו חושבים עליו בראש, וזה בדיוק הפער שמונע את אותו הריגוש.

הדרך לחזק את זה? לדעתי להתייחס לקבר פחות כאדם עצמו אלא לנסות ללמוד מי הוא היה, אני אישית גם הולך בדעה של הרמב"ם שאומרת שהדרך הכי טובה להתפלל לכאורה "דרך" צדיק זה לא לעמוד לו על הקבר ולהתחיל להתפלל אלא ללמוד אותו, את ההלכות שלו, את הדרך שלו, להבין איך הוא ראה את העולם ומה הטוב שיצא מזה.. זה בדיוק הדברים שיעשו גם אותך טובה יותר, ובאופן מדהים - את העולם טוב יותר, ובין היתר את הקשיים שלך.

אם את פחות מתחברת לדרך הזו, את עדיין יכולה לנסות בכל זאת פשוט לחשוב על האבן לא בתור מי שהיא אלא מי שמתחתיה, זה קשה, וזה דורש דימיון מורכב וניתוק במיוחד מהרעש שכנראה סביבך.. אבל זה אפשרי. לפעמים הכי קל אולי זה דווקא להיעזר במסביב, לראות אנשים הרבה יותר "פשוטים" שדווקא הם בוכים או שמחים לעמוד במקום כלשהו.. זה משהו שהרבה יותר "מעצמים" ועוזר.

מקווה שעזרתי (:

שואל השאלה:
^5 אני לא מאמינה מספיק?

שואל השאלה:
בנים
תודה לכם! עזרתם כולכם בלי צל של ספק

ואוסיף עוד משהו
זו סוגיה מאוד מוכרת ביהדות.
יש עלזה מאמר חסידות של הרבי מליובאויטש
אם תרצי, אשלח לך קישור או מקור אליו.
בקצרה, הוא מתעסק ממש באנשים כמונו
שלא מרגישים
ולא יודעים את נפשם, חוששים שהתורה ומצוות שלהפ לא שווים חלילה, בלי הרגש
ורוצים לעזוב גם אתזה
ויש שם הסבר יפה מה לעשות כדי לעורר את הרגש
ואיך להמשיך גם בלעדיו

^^^^^^
שואלת השאלה
אני לא מבינה גדולה בדת, אבל אני כן יודעת שלא לכולם יש את אותה הרמה של תחושה מסוימת כשהם נמצאים במקום שהוא נחשב קדוש, בין אם הם חלק מקהילה דתית כלשהי או לא. יהיו הרמות גבה על המון דברים, כמעט ואין דברים שכל הזרמים וכל המאמינים יסכימו עליו בפה אחד שלם.
כל עוד אכפת לך מזה, את מודעת למה את מרגישה ומה את לא תעשי מה שאת יכולה ותרגישי אילו תחושות שצצות לך בראש. את כמובן יכולה להתייעץ עם מישהו שמבין בתחום וחי אורח חיים דתי בעצמו, אבל את לא צריכה להרגיש רע רק בגלל שהמקום הפיזי עצמו לא מרגש אותך כמו שהוא מרגש אחרים

שואל השאלה:
^^ אשמח ממש למאמר הזה!

שואל השאלה:
^^ צודקת לגמרי
תודה רבה ❤

המאמר נקרא "ואשה אחת" משנת תשמ"ו
זה קישור למאמר המקורי.
יש ביוטיוב רבנים שמלמדים את המאמר
למי שאין נסיון בלימוד מאמרים חסידות, ובכלל למי שלומד את המאמר בפעם הראשונה- מומלץ להקשיב לסרטונים:)
תנסי לכתוב ביוטיוב את שם המאמר שכתבתי למעלה, ותראי לאיזה סגנון רב את הכי מתחברת ומבינה
בהצלחה רבה
אם את צריכה עזרה, מוזמנת לכתוב לי בפרטי

שואל השאלה:
תודה לך ❤❤

אולי לעשות כל יום התבודדות מול השם לא בכותל ולא בקברי צדיקים, וההתמדה הזו תעורר אותך לדבר השונה והמדהים: הכותל, קברי תדיקים, מערת המכפלה (שהייתי בה אתמול דרך אגב)