אני לא יודעת להסביר את זה, אבל אני מרגישה שבשנה האחרונה אני רק נופלת יותר

התחזקתי מאוד בשלוש שנים האחרונות
התחלתי לברך לפני ואחרי אוכל, להתפלל כל יום שחרית או לפחות ברכות השחר ואז מנחה/ערבית. היו ימים שאפילו פרגנתי והתפללתי כמה פעמים ביום. התחלתי לקרוא שמע שעל המיטה, הארכתי חצאיות וקיבלתי על עצמי לא לצאת עם גינסים מהבית, אפילו הבגד ים שלי הוא חצאית וחולצה.
אבל אחרי שסבא שלי נפטר איבדתי את זה מבחינת התפילות - אפילו תפילה ביום קשה לי, אני מוצאת את עצמי נאבקת על רבע שעה תפילה.
אני שוקלת לעבור לבגד ים של גינס וגופיה כי קשה לי להרגיש שונה או לשמוע הערות/לראות מבטים (אני בסביבה יותר חילונית, והדתיים שבהם יותר מקלילים).
אני מרגישה שאני רק מתרחקת במקום להתקרב וזה אוליי הגיוני, אבל שנה?? שנה של נפילות בלי עלייה, או לפחות בלי שום עלייה משמעותית. אני רוצה לבכות כי אני באמת כבר לא מסוגלת עם החוסר הצלחה שלי, אין תקווה בחושך הזה (יש תקווה, אבל אני לא מרגישה אותה)
אפשר טיפים? ייעוץ? עידוד? הכל יתקבל בברכה..