אני הפסקתי לאהוב לנגן על כלי נגינה שלי בגלל בית ספר למוזיקה ואני לא יודעת מה לעשות

אני התקבלתי לבית ספר מוזיקה לפני חודשיים כזה (לפרוטוקול אם מישהו לא יודע זה לא במקום בית ספר רגיל זה "בנוסף" ויש לי רק שיעור פרטי אחד עם המורה פעם בשבוע). זה סיפור די ארוך אבל בקצרה זה היה די ספונטני ואפשר להגיד שהתקבלתי לשם בלי מודעות (חשבתי שזה סתם יהיה שיעור פרטי והמורה שהקשיב לאיך שאני מנגנת ואמר בסוף שהוא ישמח ללמד אותי מסתבר סוג של בחן אותי וגיליתי את זה רק כשחזרנו הביתה אחרי זה).
אני אפילו לא יודעת מתי זה התחיל אבל אני פשוט לעט לעט הפסקתי לאהוב את זה למרות שפעם אני ממש ניגנתי כל יום ואהבתי ללמוד על מוזיקה משהו חדש אבל מאז שהתקבלתי זה מרגיש כאילו מוציאים ממני את כל התשוקה וזה מרגיש כמו גיהנום.
רציני, כל פעם שאני נוסעת לבית ספר הזה לשיעור, הגוף שלי אומר לי אני לא רוצה ללכת לשם.
אני לא יודעת איך להסביר אבל אני מרגישה כאילו אני ממש תלויה בכל הדבר הזה.
הבעיה למה אני לא יכולה פשוט לעזוב זה כי אני מרגישה כאילו כל זה היה סתם ואני חושבת אולי זה עוד ישתפר, אני פשוט צריכה לתת לזה זמן ואני פשוט בתקופה לא הכי טובה ואם אני יעזוב עכשיו אני נורא אתחרט כי אני לא אוכל לחזור ואז זה יהיה פספוס גדול בשבילי.
אבל בעיקר אני מרגישה רע בשביל אמא שלי, אני רואה כמה היא מתלהבת מילדים מהבית ספר שלי מנגנים כשהזמינו אותנו לתזמורת של הבית ספר הזה שגם אני עוד שנה אנגן בה (הם מעבירים אותה כל שנה) וזה פשוט עצוב בשבילי שהיא עשתה את כל המאמץ הזה בשביל שאני אשנה את דעתי בסוף.
אני מאוד אשמח לכל תשובה והעצה ולדעת מה אתם חושבים