2 תשובות
בפרשת עקב כתוב "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" כלומר הקדוש ברוך הוא מדבר על מעלותיה של ארץ ישראל וישר אחרי זה הקדוש ברוך הוא מוסיף את העניין של ברכת המזון "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" כלומר הברכה הזאת היא ברכת הודיה על ארץ ישראל ולכאורה זה לא מובן הרי אנחנו אומרים את הברכה על האוכל "ואכלת ושבעת" אלא שבאמת עיקר ומהות הברכה היא על הארץ
את הדבר הזה אפשר גם לראות על ידי הדין בברכה על שבעת המינים שכל מה שיותר קרוב למילה ארץ בפסוק "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" אז המעלה שלו יותר גדולה וזה לא סתם סימן לדעת על מה לברך ראשון אלא שארץ ישראל היא מקור הקדושה והברכה וכל מה שקרוב לארץ זה אומר שהוא מגלה יותר את הקדושה שיש בארץ ישראל הרי הפירות הם הגידולים של הארץ ועל ידים בא לידי ביטוי זה שהארץ מוציאה את הכוחות שיש בה אל הפועל כלומר את הפירות שגדלים ממנה
מכאן יוצא שארץ ישראל שהיא ארץ קדושה היא מעבירה מהקדושה והשכינה שבה לפירות שהיא מוציאה ובגלל זה בפירות של ארץ ישראל יש קדושה וצריך לתת מהם תרומות מעשרות שביעית וכו' ואת הקדושה הזאת שיש בפירות אנחנו באים לגלות על ידי הברכה כי הברכה נועדה לגלות את הרוחניות שבמאכל ואת השפע האלוקי שיש בתוך המאכל והשפע הזה כמו שאמרנו מגיע מקדושתה של ארץ ישראל
מכאן אנחנו יכולים להבין שהאוכל הוא לא רק מזין אותנו מבחינה גופנית אלא הוא משפיע עלינו גם רוחנית כלומר הוא מקשר את הגוף והנשמה ביחד והגוף שלנו נהנה מהצד הגשמי במאכל וכשאנחנו מברכים גם הנשמה שלנו נהנת מהצד הרוחני במאכל וככה יש קישור נפלא בין רוחניות וגשמיות על ידי פעולת האכילה
עומק המשמעות של המושג אכילה זה התקשרות עם אור האלוקות ובגלל שהגוף גשמי אז הוא יכול להתקשר רק דרך הרובד הגשמי והאור האלוקי מצטמצם למשהו גשמי ומכאן יוצא שבתוך המאכלים שלנו יש ניצוצות קודש ושפע אלוקי שמופיע ברובד גשמי במאכל וכשאנחנו אוכלים אותו אנחנו מתחברים לשפע האלוקי שמחובר לזון את הגוף שלנו
הפלא הזה זה הפלא של ארץ ישראל ולכן כשאנחנו מברכים אנחנו מברכים על הארץ כי ארץ ישראל היא הכח הגדולה שמחבר בין השמיים לארץ שמוריד את האור הרוחני לרובד הגשמי
בפרשת ואתחנן שיש בה את מתן תורה זה מה שמאפיין את הצד הרוחני העליון כמו תורה ותפילה וזה רובד רוחני בלי גשמיות וזה מה שניתן לנו במדבר לעומת זאת בפרשה שלנו שיש בה את ארץ ישראל וברכת המזון שהתחדש משהו מיוחד וזה ברכה על החיבור של הרוחניות עם הגשמיות
החיבור הזה של הרוחניות עם הגשמיות בא ללמד אותנו על כל מהות החיים שלנו בארץ ישראל שגם ברובד הגשמי אנחנו נפגשים עם הקדוש ברוך הוא דרך הטוב והשפע שיש לנו מארץ ישראל שזאת התגלות של הקדוש ברוך הוא אלינו גם ברובד הגשמי וכמובן שגם צריך להזהר שלא לתת לגשמיות להוביל ולהוריד אותנו כמו שכתוב בהמשך הפסוקים "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"
אז איך אנחנו בעצם נזהרים ונשמרים? - על ידי ברכת המזון "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" מתי שאנחנו מברכים את הקדוש ברוך הוא כשאנחנו מקפידים בברכת המזון כשאנחנו מקפידים בברכות הנהנים ובכל שאר הברכות - אנחנו מחברים את הכל לקדוש ברוך הוא וממילא יוצא שאנחנו בתזכורת מתמדת לחבר את העולם הגשמי לשורשו הרוחני ואז ממילא אנחנו לא נגיע למצב של "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" כי הברכות תמיד מזכירות לנו שם שמיים ובגלל זה נורא חשוב לברך עם כוונה אמיתית כי זה קשר אמיתי ורציף עם הקדוש ברוך הוא
על הפסוק "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" חז"ל אומרים במדרש "תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" חז"ל לא באים לשלול את פשט הפסוק אלא חז"ל בדרשה באים לתת לנו את הדרך ליישום של זה בפועל כלומר שעל ידי אותם מאה ברכות שנברך אותם בכוונה אנחנו נקיים נזכה לקיים את "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ"
שבעזרת השם נזכה לקשר בין הגשמיות לרוחניות שנזכה להתחבר לקדוש ברוך כל רגע ורגע ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
את הדבר הזה אפשר גם לראות על ידי הדין בברכה על שבעת המינים שכל מה שיותר קרוב למילה ארץ בפסוק "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" אז המעלה שלו יותר גדולה וזה לא סתם סימן לדעת על מה לברך ראשון אלא שארץ ישראל היא מקור הקדושה והברכה וכל מה שקרוב לארץ זה אומר שהוא מגלה יותר את הקדושה שיש בארץ ישראל הרי הפירות הם הגידולים של הארץ ועל ידים בא לידי ביטוי זה שהארץ מוציאה את הכוחות שיש בה אל הפועל כלומר את הפירות שגדלים ממנה
מכאן יוצא שארץ ישראל שהיא ארץ קדושה היא מעבירה מהקדושה והשכינה שבה לפירות שהיא מוציאה ובגלל זה בפירות של ארץ ישראל יש קדושה וצריך לתת מהם תרומות מעשרות שביעית וכו' ואת הקדושה הזאת שיש בפירות אנחנו באים לגלות על ידי הברכה כי הברכה נועדה לגלות את הרוחניות שבמאכל ואת השפע האלוקי שיש בתוך המאכל והשפע הזה כמו שאמרנו מגיע מקדושתה של ארץ ישראל
מכאן אנחנו יכולים להבין שהאוכל הוא לא רק מזין אותנו מבחינה גופנית אלא הוא משפיע עלינו גם רוחנית כלומר הוא מקשר את הגוף והנשמה ביחד והגוף שלנו נהנה מהצד הגשמי במאכל וכשאנחנו מברכים גם הנשמה שלנו נהנת מהצד הרוחני במאכל וככה יש קישור נפלא בין רוחניות וגשמיות על ידי פעולת האכילה
עומק המשמעות של המושג אכילה זה התקשרות עם אור האלוקות ובגלל שהגוף גשמי אז הוא יכול להתקשר רק דרך הרובד הגשמי והאור האלוקי מצטמצם למשהו גשמי ומכאן יוצא שבתוך המאכלים שלנו יש ניצוצות קודש ושפע אלוקי שמופיע ברובד גשמי במאכל וכשאנחנו אוכלים אותו אנחנו מתחברים לשפע האלוקי שמחובר לזון את הגוף שלנו
הפלא הזה זה הפלא של ארץ ישראל ולכן כשאנחנו מברכים אנחנו מברכים על הארץ כי ארץ ישראל היא הכח הגדולה שמחבר בין השמיים לארץ שמוריד את האור הרוחני לרובד הגשמי
בפרשת ואתחנן שיש בה את מתן תורה זה מה שמאפיין את הצד הרוחני העליון כמו תורה ותפילה וזה רובד רוחני בלי גשמיות וזה מה שניתן לנו במדבר לעומת זאת בפרשה שלנו שיש בה את ארץ ישראל וברכת המזון שהתחדש משהו מיוחד וזה ברכה על החיבור של הרוחניות עם הגשמיות
החיבור הזה של הרוחניות עם הגשמיות בא ללמד אותנו על כל מהות החיים שלנו בארץ ישראל שגם ברובד הגשמי אנחנו נפגשים עם הקדוש ברוך הוא דרך הטוב והשפע שיש לנו מארץ ישראל שזאת התגלות של הקדוש ברוך הוא אלינו גם ברובד הגשמי וכמובן שגם צריך להזהר שלא לתת לגשמיות להוביל ולהוריד אותנו כמו שכתוב בהמשך הפסוקים "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"
אז איך אנחנו בעצם נזהרים ונשמרים? - על ידי ברכת המזון "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" מתי שאנחנו מברכים את הקדוש ברוך הוא כשאנחנו מקפידים בברכת המזון כשאנחנו מקפידים בברכות הנהנים ובכל שאר הברכות - אנחנו מחברים את הכל לקדוש ברוך הוא וממילא יוצא שאנחנו בתזכורת מתמדת לחבר את העולם הגשמי לשורשו הרוחני ואז ממילא אנחנו לא נגיע למצב של "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" כי הברכות תמיד מזכירות לנו שם שמיים ובגלל זה נורא חשוב לברך עם כוונה אמיתית כי זה קשר אמיתי ורציף עם הקדוש ברוך הוא
על הפסוק "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" חז"ל אומרים במדרש "תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" חז"ל לא באים לשלול את פשט הפסוק אלא חז"ל בדרשה באים לתת לנו את הדרך ליישום של זה בפועל כלומר שעל ידי אותם מאה ברכות שנברך אותם בכוונה אנחנו נקיים נזכה לקיים את "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ"
שבעזרת השם נזכה לקשר בין הגשמיות לרוחניות שנזכה להתחבר לקדוש ברוך כל רגע ורגע ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
פרשת השבוע פרשת עקב
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (דברים ז', י"ב)
בפרשה שלנו, משה רבנו מבטיח לעם ישראל שאם הם ישמעו בקול ה', הם יזכו לשפע ולברכה:
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן... וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ז', י"ב)
רש"י מסביר מדוע משה נקט במילה "עקב":
"אִם הַמִּצְוֹת קַלּוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו תִּשְׁמְעוּן" (רש"י, דברים ז', י"ב)
בורא עולם מבקש מאיתנו לשים לב דווקא למצוות הפשוטות שאנחנו בדרך כלל מזלזלים בהן ו"דורכים עליהן" עם העקב, משום שהן נראות לנו חסרות חשיבות.
בהקדמה לספר עין יעקב מובאת מחלוקת בחז"ל: איזה פסוק מבטא את הכלל הגדול ביותר בתורה?
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר... "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". בֶּן נַנָּס אוֹמֵר... "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אוֹמֵר... "אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם". עָמַד רַבִּי פְּלוֹנִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר: הֲלָכָה כְּבֶן פַּזִּי" (עין יעקב, הקדמה)
המהר"ל מפראג מסביר את דבריו של שמעון בן פזי:
"וּמַה שֶּׁאָמַר בֶּן פַּזִּי: "אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר" הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה יוֹתֵר, רָצָה לוֹמַר: מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹבֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְמִידוּת הַגָּמוּר וְהוּא עַבְדּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁהָעֶבֶד לֹא סָר עֲבוֹדָתוֹ מִן אָדוֹן שֶׁלּוֹ, רַק הוּא עוֹבְדוֹ תְּמִידִי" (נתיבות עולם, נתיב אהבת ריע, פרק א')
קורבן התמיד הוקרב בכל בוקר ובכל ערב בלי הפסקה, יום אחרי יום. הקשר האמיתי עם בורא עולם נבנה דווקא מאותם מעשים קטנים, יומיומיים ופשוטים שאנחנו מתמידים בהם.
הרמב"ם מסביר כיצד אנחנו צריכים להתייחס לכל מצווה:
"לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב... עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת, וְגָרַם לוֹ וְלָהֶם תְּשׁוּעָה וְהַצָּלָה" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה ג', ד')
לפעמים אנחנו מחפשים לעשות רק את הדברים הגדולים והחשובים, שגורמים לנו להרגיש משמעותיים.
אך הפרשה מלמדת אותנו שהקשר החזק והאמיתי ביותר עם בורא עולם נבנה דווקא מתוך ההתמדה בדברים הקטנים והשגרתיים.
משום שעליהם אנחנו מקפידים בכל יום. בין אם מדובר בקורבנות בתקופת בית המקדש, ובין אם מדובר בתפילין, תפילה וכשרות שאנחנו מקפידים עליהן כיום.
כל המצוות האלו, שנראות לנו פשוטות, הן אלו שמראות לבורא עולם שאנחנו הולכים אחריו תמיד.
וכך כותבת המשנה באבות:
"וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת" (אבות, ב', א')
שבת שלום
--------
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (דברים ז', י"ב)
בפרשה שלנו, משה רבנו מבטיח לעם ישראל שאם הם ישמעו בקול ה', הם יזכו לשפע ולברכה:
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן... וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ז', י"ב)
רש"י מסביר מדוע משה נקט במילה "עקב":
"אִם הַמִּצְוֹת קַלּוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו תִּשְׁמְעוּן" (רש"י, דברים ז', י"ב)
בורא עולם מבקש מאיתנו לשים לב דווקא למצוות הפשוטות שאנחנו בדרך כלל מזלזלים בהן ו"דורכים עליהן" עם העקב, משום שהן נראות לנו חסרות חשיבות.
בהקדמה לספר עין יעקב מובאת מחלוקת בחז"ל: איזה פסוק מבטא את הכלל הגדול ביותר בתורה?
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר... "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". בֶּן נַנָּס אוֹמֵר... "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אוֹמֵר... "אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם". עָמַד רַבִּי פְּלוֹנִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר: הֲלָכָה כְּבֶן פַּזִּי" (עין יעקב, הקדמה)
המהר"ל מפראג מסביר את דבריו של שמעון בן פזי:
"וּמַה שֶּׁאָמַר בֶּן פַּזִּי: "אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר" הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה יוֹתֵר, רָצָה לוֹמַר: מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹבֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְמִידוּת הַגָּמוּר וְהוּא עַבְדּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁהָעֶבֶד לֹא סָר עֲבוֹדָתוֹ מִן אָדוֹן שֶׁלּוֹ, רַק הוּא עוֹבְדוֹ תְּמִידִי" (נתיבות עולם, נתיב אהבת ריע, פרק א')
קורבן התמיד הוקרב בכל בוקר ובכל ערב בלי הפסקה, יום אחרי יום. הקשר האמיתי עם בורא עולם נבנה דווקא מאותם מעשים קטנים, יומיומיים ופשוטים שאנחנו מתמידים בהם.
הרמב"ם מסביר כיצד אנחנו צריכים להתייחס לכל מצווה:
"לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב... עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת, וְגָרַם לוֹ וְלָהֶם תְּשׁוּעָה וְהַצָּלָה" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה ג', ד')
לפעמים אנחנו מחפשים לעשות רק את הדברים הגדולים והחשובים, שגורמים לנו להרגיש משמעותיים.
אך הפרשה מלמדת אותנו שהקשר החזק והאמיתי ביותר עם בורא עולם נבנה דווקא מתוך ההתמדה בדברים הקטנים והשגרתיים.
משום שעליהם אנחנו מקפידים בכל יום. בין אם מדובר בקורבנות בתקופת בית המקדש, ובין אם מדובר בתפילין, תפילה וכשרות שאנחנו מקפידים עליהן כיום.
כל המצוות האלו, שנראות לנו פשוטות, הן אלו שמראות לבורא עולם שאנחנו הולכים אחריו תמיד.
וכך כותבת המשנה באבות:
"וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת" (אבות, ב', א')
שבת שלום
--------
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/